תשעה ימים.
תשעה ימים. זה פרק הזמן שעבר מהפעם האחרונה שצפיתי בפורנו ואוננתי.
תשעה ימים מאז שהודתי בפני עצמי לראשונה שיש לי בעיה.
תשעה ימים מאז שעשיתי חיפוש, בפעם הראשונה מזה שלוש שנים - תקופת ההתמכרות שלי - חיפוש גוגל פשוט: "איך להיגמל מפורנו".
שבעה ימים מאז שנרשמתי לאתר.
ארבעה ימים מאז שדיברתי עם נציג הקו החם.
וכל הזמן הזה אני מנסה להישאר עסוק, לא להיות משועמם לרגע, לא לחשוב אפילו לשניה על שחקנית כזו או אחרת. זה לא קל. זה ממש לא קל. אבל בינתיים זה עובד.
אני קורא. אני צופה בסרטים. אני מבשל. אני מתעמל. אני מבלה עם המשפחה שלי.
וזה עוזר, שלא תחשבו שלא, אבל מה יקרה כשמתישהו בעתיד לא יהיה לי מה לעשות ואשתעמם?
מה יקרה בעוד שבועיים וחצי, כשתתחיל שנת הלימודים ואחזור לישיבה? כי ביננו, גמרא אמורה להיות הדבר הכי מהנה בעולם (ולפעמים זה באמת כך!), אבל בבית הרבה יותר קל להעסיק את עצמי מאשר בישיבה.
מה דעתכם?
(זה הפוסט הראשון שלי. ייתכן שיתחיל סדרה של פוסטים שתחזק אלפי מתמודדים, וייתכן שישאר יתום עם אפס צפיות ואפס פוסטים נוספים. בכל מקרה, אני חושב שכדאי לפרוק את זה מהלב.
כמו שכתב חיים ולדר באחד מ"ילדים מספרים על עצמם": "הלב הוא לא מחסן". אז שלי היה מחסן במשך כמעט שלוש שנים, הגיע הזמן לפרוק קצת.)
עריכה: רק פתאום אני קולט איזה כפוי טובה אני. הפוסט הראשון שלי ואני לא אומר תודה אחת?!
אז הנה זה. תודה ליחזקאל שיצר את אתר שמור עיניך. תודה לאחראי מהקו החם. ותודה ענקית לריבונו של עולם שנתן לי את הכח לשמור תשעה ימים נקיים! אנא, תעזור לי להמשיך בזה.
