מגיע מהרקע כמו כולם, רק שבעצת חבר עשיתי קצת מסירות נפש, והיום צובר ימי ניקיון ובונה את חיי האמיתיים, פתאום אני מרגיש שאיבדתי זהות להמון זמן, ושאני חוזר אני לא מזהה את עצמי,
מתמודד עם תקופה לא פשוטה בחיים ניסיון ועוד ניסיון
היום עברתי הלבנת פנים כזאת הכי חזקה בחיים
מניסיון ברגע שזה קורה לי קורה משהו
אין לי עם מי לשתף אז משתף איתכם
הלוואי והייתי יכול לשתף גם עם ה’, אני אדם מאמין חרדי, אבל בגלל כל המצב אני מרגיש שה’ לא חפץ לשמוע אותי, את הפדיחות שלי עשיתי, וזה קשה ההרגשה הזאת, כי בתוך תוכי אני מוסר נפש להיות עובד ה’, אבל הסובב פשוט ההפך נותן לי הרגשה רעה כל הזמן
כאילו המצב שלי כרגע ככה ואין לי יכולת לשנות כלום וזה לא בידי
ושהסובב בא אלי בלחץ, ואין לי מה לעשות ורצון חזק שישתנה ובאות ניסיונות וצרות, אז ההרגשה שה’ כאילו זורק אותי, ונשאר לבד
ואז מתחיל התאווה להיכנס למחשבות, ואז אני מעיף אותה לאלף הרוחות, וסובל בשקט, ממציאות אבסורדית של חוסר אמון בזולת וחוסר אמון באלוקים על זה שתקופה ארוכה אני סובל פגיעות בנפש מהסובב ואין לי יכולת לזוז מהמצב
הלוואי והייתי מרגיש בטחון בה’ כמו פעם והכל היה מסתדר
אני יודע שכל מה שאני עובר זה ללמד אותי אמונה ובטחון ואני חלש בזה לצערי
אשמח לשמוע עצות
