שלום וברכה חבר יקר ואהוב.
התשובה לשאלה שלך היא שהמחלה של ההתמכרות היא 'ערמומית, מבלבלת ורבת עצמה' (הספר הלבן של SA, עמוד 2). ולכן היא תמיד תמציא לנו סיבה למה 'רק עוד שימוש אחד אחרון וזהו'.
אני גם מעתיק כאן מהספר הלבן (עמודים 30-31) תיאור על ההתמכרות לתאווה:
היבטים כלליים של ההתמכרות
הניסיון המצטבר שלנו גילה שלושה היבטים של השעבוד שלנו שבדרך כלל מאפיינים התמכרות: סבילות, התנזרות ונסיגה. אם מישהו חווה את שלוש התופעות האלה בתחום כלשהו של חייו, אותו אדם נחשב בדרך כלל למכור. כשאנו בוחנים את עצמנו לפי היבטים אלה, אנו מזהים שאנחנו מכורים לתאווה, למין, לקשרים או לצירופים שונים של אלה - לשם התחלה.
סבילות
המונח סבילות מתייחס לנטייה לסבול עוד מהסם או מהפעילות האובססיבית, ולקבל בתמורה סיפוק פוחת והולך מהשימוש בו. מכאן הצורך הגובר והולך להגדיל את המינון של הסם, במטרה לשמר או לשחזר את האפקט המבוקש. בהתמכרויות לחומרים שאינם סמים, הסבילות מתייחסת להזדקקות לכמויות גדלות והולכות של חשיבה, אינטראקציה (=פעילות הדדית) או פעילויות אובססיביות, עם פחות ופחות השפעה. בקיצור, אנו נזקקים ליותר סם, בד בבד עם סיפוק קטֵן והולך. אנחנו רואים איך זה חל במקרה שלנו כשאנחנו נזכרים איך התאווה או הפעילות המינית שלנו החריפה במהלך השנים, חצתה גבולות בזה אחר זה, קודם בחיי המחשבה שלנו, אחר כך בהתנהגות שלנו. לדוגמה, אותן פנטזיות אוננות מוקדמות הספיקו רק לעתים רחוקות; מהן עברנו והמשכנו לחפש דברים עם השפעה הולכת וגדלה. ואם התמכרנו לתמונות, מצאנו עצמנו מחפשים תמונות יותר ויותר בוטות כדי להשתמש בהן. אם בהתחלה יצאנו לפגישות בשביל הרומנטיקה, לעתים קרובות המשכנו משם לחיפוש קשרים מופקרים יותר. חשיפת עצמנו בפנטזיה הידרדרה לחשיפת עצמנו בפומבי. היינו זקוקים לעוד ועוד מה"סם" שלנו.
התנזרות
המונח התנזרות מתייחס לתופעה שבה מכור אופייני מנסה להפסיק להשתמש בגורם ממכר או בפעילות ממכרת. אולי עלינו לקרוא לזה ניסיון להתנזרות. אנחנו נשבעים להפסיק - שוב ושוב. משהו בפנים אומר לנו שעלינו להפסיק. כמה פעמים אמרנו שאנחנו חייבים להפסיק? כמה פעמים ממש ניסינו להפסיק? אחדים מאיתנו אכן "הפסיקו" אחרי כל פעם שהשתמשו!
נסיגה
המונח נסיגה מתאר את תופעות הלוואי שהמכור עלול לחוות בזמן שנמנעים ממנו הסם או הפעילות. תופעות לוואי אלה יכולות להיות גופניות, רגשיות או שתיהן. בשלב הזה עולות התחושה השקרית והתביעה הכפייתית להשיג מין. אבל מצב זה אינו שונה מזה של נרקומן המרגיש שהוא ימות בלי 'מנת-הסם' שלו. זה פשוט לא נכון; אי הזנת הרעב אינה הורגת אותנו.
אחדים מאיתנו מביטים אחורה על המעבר שלנו למפוכחות כתקופה שבה היינו במצב של הלם, שבה כל המערכת שלנו הייתה צריכה להחלים לאט לאט מהטראומה של חיים שלמים שבהם פגענו בעצמנו. המפוכחות כרוכה בדרך חיים חדשה ובלתי מוכרת, כמו נהיגה בארץ זרה בלי להכיר את השפה או את החוקים. אלא שמדובר כאן בשטח פנימי חדש לגמרי. בלי הסם, אנחנו מתחילים להרגיש מה באמת קורה בפנים. דרוש זמן להסתגל לכל זה, והתמיכה של האחרים בחברותא היא חיונית. המסע בדרך החדשה הזאת יחד עוזר להפיג את הפחד מתופעות הלוואי של הפסקת ההרגל. אנחנו רואים שאחרים שצעדו בדרך זו לפנינו גילו שהמין הוא באמת עניין שנתון לבחירה, מרגע שהם נכנעו בפני התאווה ובפני הציפייה למין. תחושת הנוחיות והשמחה שלהם אמיתיות; הם לא חריגים ולא מקופחים. חברים נשואים מגלים שהם יכולים לעבור תקופות של התנזרות מרצון כדי להחלים מתאווה ולגלות שתקופות אלו הן התנסויות יעילות ומתגמלות באופן מפתיע. כן, יש חיים אחרי התאווה! וחיים אחרי המין!
אנחנו רואים שההתמכרות הזאת כוללת מגוון רחב של פעילות, החל משימוש מזדמן או תקופתי, ועד לפעילות אובססיבית רצופה, ולפעמים הכול בא לידי ביטוי אצל אותו אדם. אבל לא משנה מה הדפוס האישי המסוים שלנו, הוא כולל תמיד את 3 היסודות של ההתמכרות: סבילות, התנזרות ונסיגה, אף שכנראה איננו מודעים להן בשעת מעשה. ואם אנו מחליפים התמכרות - דבר שכיח אצל אלה המנסים להיגמל מאחת - תהליך ההתמכרות יהיה זהה.
