יום 6#
גם היום ניצחתי!
הבוקר בעיקר התעסקתי באריזות לנסיעה לחו״ל.
במהלך היום הרגשתי מין מועקה כזאת, לחץ לא מוסבר, מאז המלחמה אני חווה (כמו כולם אני מניח) מידי פעם מועקה בחזה בלי נשלטת- למרות שאני יודע שכביכול הכל בסדר.
ברגע קטן של שעמום היום המוח קפץ אוטומטית ליצור יצירה שלילית, וגם היום אני גאה בעצמי שעצרתי את עצמי וניסיתי להסתכל על הסיטואציה ממבט מלמעלה ולהבין שהאירוע הזה זה בסהכ רצף של תגובות אוטומטיות בראש שלי שאני פשוט צריך להיות מודע אליהן ולקטוע.
בהמשך היום כשהתחילו לזרום הדיווחים על התקיפה בביירות התחלתי להיכנס קצת לפאניקה. התחלתי לפחד שהנה עוד שניה מתחילים פה טילים על נתב״ג וזהו אני לא טס לחו״ל. זאת תחושה מעצבנת לכתחילה - העובדה שכל דבר שאתה מתכנן או מצפה לו פשוט יכול להשתנות או להתבטל בגלל איזו ״שטות״.
אני חושב שאם אני מסתכל על זה לעומק אני חושב שזה גם העניין שלי עם הפורנוגרפיה; כלומר, כל הזמן בחיים שלי אני רוצה שדברים יתנהלו איך שאני רוצה או מתכנן. קשה לי מאוד עם בלתמ״ים. קשה לי פשוט לזרום.
דווקא בגלל זה אני חושב שאני נוטה ליפול לפורנוגרפיה, הפורנוגפיה אולי בשבילי זו איזו דרך שלי להגיד: ״אני קובע״. שלא משנה מה קורה או לא קורה בחוץ, אם אני עכשיו ארצה לראות פורנוגרפיה אז אני יכול - לא משנה מה.
אני חושב שכנראה פה צריכה להיות העבודה שלי עם עצמי - הרי שום דבר לא ידוע. החיים מתנהלים בסדר שלהם והעולם לא סובב סביב מה שאני רוצה. עיקר העבודה היא להאמין שהכל יהיה בסדר ושגם אם דברים לא מתנהלים כמו שאני רוצה - כנראה יש סיבה טובה לזה. (בורא עולם או קארמה מה שזה לא יהיה.)
לילה טוב.
