אני לא מול הספר עכשיו, אבל כמדומני שכתוב עוד משהו בשו"ע שם.
בכל אופן אני חושב שלאנשים כמונו לא בריא כל כך לדאוג כל השנה..

אמת. ועם כל הכבוד לרגש היהודי שהוא חשוב מאד, עיקר עבודת חיינו היא עבודת המעשה, ובפרט מול התמכרויות למינהם...

אין שום ספק שהנושא שלנו התמודדות עם התאווה קשור ג"כ למצווה של הבאת ילדים לעולם.

לפיניוני היקר,

יש לנו בחיים שני מסלולים מקבילים שאי אפשר בלי אחד מהם, רגש ושכל.
מה שאתה כתבת שייל לשכל, מה שאני כתבתי שייך לרגש.

הפעם דוקא, זה היה 'למרות' ולא 'בגלל' מתח וכדומה.

בעז"ה אני ממשיך בעליה.

אז כן זה קרה לי לצערי....
בין מוסף למנחה חטפתי שינה קצרה (יש אצלנו קצת הפסקה...) והתעוררתי תוך כדי שיוצא לי... (כל כך לא הגיוני, גם כבר שנים לא יצא לי באמצע היום, וגם המראה שממנו זה קרה היה בעל אופי הומואי שזה כלל לא מושך אותי...), וככה
התפללתי מנחה ונעילה מתוך טומאה, כי גם אם הייתי רוצה ללכת לטבול בים כיפור כהוראת רבים מגדולי החסידות (אני חסיד), לא היה לי כל כך איפה, וגם אם היה מקום אחד, איך הייתי יכול לבוא להתפלל עם זקן רטוב?! (זה היה צמוד למנחה) ולסחוט ברור שאסור...
כתוב בשולחן ערוך: "ידאג כל השנה כולה", מה אתם אומרים? צריך לדאוג? לא להתייחס? מה כן?????

עמדתי לפניו בכניעה ודברתי אליו במילים פשוטות:
אבא היקר שלי, אני עומד כאן במשך שנים בעת הזו בזמן מחילת עוונותי, שנה לאחר שנה, ומבטיח ומתחייב שזהו!!! יותר לא אחזור לזבל הזה!!! אבל השנה באמת!!!!...., והשנה אני לא מתחייב אני לא מבטיח, כי איך אני יכול להתחייב ולהבטיח?!, הרי אפילו אם יוטלו עלי עונשים כבדים ויהיה לי הפסדים עצומים אם אצפה ו/או אאונן זה לא יעזול לי לגמרי ברגע של דחף חזק..., אני נהיה כמו עור שאינו רואה, כחרש שאינו שומע... וכי אוכל להתחייב על משהו שאיני יכול ליישמו בכוחותי?!
אני עומד לפניך כאן בכניעה, ובוכה, ומתחנן, ומבקש על הנפש היקרה שלי "החלק אלוק ממעל" שבי:
תן בי כח וגבורה, הכנס בי דעה בינה והשכל ותבונה שאוכל להתמודד מול מחלת התאווה האיומה הזו, עזרני על דבר כבוד שמך הגדול, כי רק בעזרתך אוכל להצליח, ואני כן מבטיח ומתחייב שאמשיך לעשות כל מה שאוכל על מנת לצאת מהמעגל הזה כמה שיותר... ואתה תהיה בעזרי!!!
"ובעזרת השם נעשה ונצליח"

בעוד 5 ימים יעד של 90 בעזרת השי"ת, מי היה מאמין?!
"מה אשיב להשם כל תגמולוהי עלי"
משתדל מעט מזעיר להודות לו על כל הטובות אשר עשה ועושה עמדי, אשתף כאן שילדי הראשון נולד לאחר 4 שנות ציפיה מורטת עצבים ב IVF..., ועכשיו לאחר חודשים בודדים של נסיון בצורה ספונטנית, התקבל תשובה חיובית לבדיקה.....
אין אני יודע חשבונות שמים, רק אומר שהתשובה החיובית לאחר הIVF, היתה גם לאחר כמה חודשי נקיות.... אולי זה סתם צירוף מקרים? אולי זה איתות????????  מי יודע....

חייב להוסיף ולהאיר את דבריך:
כל הנ"ל זה רעיונות מחזקים ומרוממים..., העבודה העיקרית שלנו מול התאווה היא התמדה בדרך בכל עת, בין ביום כיפור, בהושענא רבא או בסתם יום חול....
המוטו של האתר כאן: כל יום רק להיום...
המון הצלחה לכולם

אבינועם היקר!!!!
הכתיבה שלך נוגעת ללב!!!!
איתך בדרך....

אוהבים...

אתם יכולים לראות בסגנון ההודעות שלי, אין רגשנות, יש אולי קריאה לעזרה ומצוקה, אבל אני יבש ותכליתי.

בכל אופן תודה על הפורום הזה שאפשר להציף בו הכל.

אגב לא חושב שיש כזה דבר אדם ללא רגש, יש כאלו שטמנו אותו מתחת להרבה שכבות שהם אפילו לא יודעים שהוא קיים, ואני יודע שזה טוב שאני מכיר בקיומו, אבל זה לא מספיק...

תודה על התגובות

נכון כנראה יש לי הרבה רגש...

אבל צריך לפרוץ את המחסומים...

@sunnylynx32 אני מחובר מאד לעצמי יש לי רק בעיה של חוסר הבעת רגשות.

הייתי בטיפול הרבה זמן התקדמתי בהרבה נושאים בזה לא.

מחפש מישהו חסום רגשית כמוני שהשתחרר מזה.

זה לא שאני לא מרגיש בכלל, אני מרגיש ואני מודע לרגשות שלי, אבל כשאין כלים לתת לזה מקום, לשתף מישהו, להביע, זה מוריד את החוויה.

לדוגמא יש הרבה דברים שעשיתי עם אשתי חוויות חיוביות שהיא מזכירה לי ואני פשוט לא זוכר, זה לא שיש לי בעיה בזיכרון יש לי בעיה בלחוות חוויות וזה יושב על חוסר ביטוי.

אם מישהו מזדהה עם הבעיה שלי והצליח למצוא דרך לצאת ממנה אשמח שישתף.

אני חושב שזה גורם חזק מאד לתאוה, גורם שהרבה אנשים כלל לא מודעים לו, הם אפילו לא יודעים שהם מחפשים חוויה רגשית שהם לא מצליחים לחוות בחיים התקינים ורק יש איזה כח על שמושך כל פעם מחדש. כך אני הייתי פעם.

סליחה על הבלבול כתבתי איך שיצא...