היי, מתחיל לעשות יומן מסע, מקווה שזה באמת יעזור לי. ברוך ה׳ אני נמצא בתקופה הכי טובה שלי מזה הרבה שנים שאני באמת מרגיש שיש לי סוף סוף התקדמות ושליטה עצמית, כמובן רחוק מאוד ממושלם ועוד יש דרך ארוכה אבל יש השתפרות ואני עם הראש קדימה לעבר החופש.

כמה מילים קודם על עצמי;
בגילאי השלושים, נשוי ואבא לשתים.
חרדי, התגלגלתי לחטא בצורה משמעותית בתחילת שנות ה20, לא ממש הכרתי את האינטרנט אבל כבר קודם היו לי כמובן קשיים. פתאום הופתעתי לגלות דברים שמשכו אותי. זה הדרדר עד הפורנו, כל הזמן עולה ויורד - בלילה חוטא פה ושם ואז מיד מתחרט מנסה להתגבר עד הפעם הבאה.
לאחרונה התחלתי לתפוס את עצמי להתמודדות יותר שיטתית ורציתי לשתף איתכם מחשבה שמנקרת בי, היא הסיבה העיקרית שכיום נותנת לי יכולת לנסות להשתנות.


עד כמה הכל בחיים נתון בסימן שאלה.אנשים מדמיינים שיש להם חיים טובים, הכל חלילה יכול להילקח ברגע ואז תבער בך כאש הידיעה שאתה גרמת לעצמך בכך שחיית חיים מלאים טומאה ויצרת לעצמך מלאכי חבלה.
הגעתי לחתונה עם שם טוב, מוצלח פרנסה ברוך השם אשה טובה דירה - החיים סבבה, אפשר לחזור די מהר לגלגל החטאים והתשובה...

ואז. 
הוא נולד.
ילד בכור עם בעיות בריאותיות וגנטיות. ניתוחים. אשפוזים. דיאגנוזות. תרופות. תחזיות שחורות על התפתחות לקויה. אשתי נשחקת נפשית מצער והתמודדות. ברוך השם רואים את האור, מתאוששים. רואים את הצדדים הטובים ואת הסיכוי להצלחה. אופטימיים.

אבל תדע לך שבכל פעם שאני מסתכל לו בעיניים אני נשרף מבפנים בידיעה שייתכן מאוד שבפגימות שלי גרמתי לו עוול שאי אפשר לתקן ואין עליו מחילה.
כשאני רואה אותו מתמודד בדברים שאחרים מבצעים בגילו בלי קושי, אני מדמיין את עצמי מתוודה בפניו את האחריות שלי ואת המבט הצורב, הפגוע, השואל ונוקב עד שאול תחתית.

אולי יש מי שיקרא ויחשוב שאני שרוי בדיכאון ומדמיין דברים וכדומה, אז זה ממש לא המצב. אני מנהל חיים תקינים, אופטימי אנרגטי ועושה הכל ושמח בחלקי.
אבל כל הזמן יש בי את הפינה האפלה, המתה. הפינה שתלווה אותי לכל חיי. שמזכירה לי -מעוות לא יוכל לתקון.
​לא בא לייאש, זו לא דרכנו. אבל בא לעשות חשבון הנפש כי הרבה פעמים היצר מגיע כשכיף וטוב לנו ומרגישים על גג העולם ופשוט זורמים 'רק הפעם' 'לא נורא''בכללית אני בסדר'
וצריך לזכור טוב טוב עד כמה שזה יכול להתהפך 
לא אומר שמאז אני צדיק כיוסף, אבל התקופה ההיא ניערה אותי וקיבלתי פורפורציה כלשהיא לאחריות למעשיי - גם אם אני מייחס לעצמי אשמת שוא בלידה הזו, אין לדעת מה תהיה ההשפעה של הפגימה הבאה
לא רוצה לנחש
ובטח שלא רוצה לגלות

אין ברירה חברה, תתפסו את עצמכם בידיים. 
בכל הכח.
זה לא רק החיים שלכם שתלויים בזה.
כותב מלב שותת דם

היה לי פתאום טריגר והתחיל לי דחף, אז אמרתי שאני אבוא לכתוב כאן במקום להשתמש.

עברו כמעט שבועיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה. לא היה קשה מדי, עד עכשיו. ברוך ה׳ השגרה והסביבה שיש לי מאוד עוזרים לי להישאר נקי, גם כי אני מצליח רוב הזמן להישאר בסביבה בטוחה, וגם כי אחר כך כשאני לבד אני מסופק מהיום אז לרוב אני לא מרגיש צורך.

ברוך ה׳ גם הרבה דברים הסתדרו לי בחיים לאחרונה. הרוב לא דברים שקרו בבת אחת אלא שנבנו עם הזמן, וכיף לראות את התהליך שקרה ולאן שזה הגיע.

עם זאת יש משהו אחד שחסר לי, וזה זיווג. זה משהו שעוד לא הסתדר לי. אולי עם הנקיות זה גם יבוא.

שבוע טוב ובהצלחה לכולם

וואו המלצה ממש טובה עבורי , שאולי זה התשובה שהייתי רוצה לשמוע , אני המון פעמים כן מצליח לעמוד בקווים האדומים שאני שם לעצמי , אבל בעיקר מפחד מאובססביות לפרוץ את החסימה , שאני מפרש המון פעמים "כאתגר".
בכל מקרא שמתי חסימה בסיסית ואני מנסה לשמור על 7 ימי נקיות ולתרגל כל יום את הגלישת דחפים שלי .

תודה רבה על השיתוף האמיץ חבר יקר
מקווה כמו שאיחלת לעצמך להתחיל להבין מאיפה אפשר להתחיל ולשפר. ואת ההבנה שהמסע הוא ארוך ומלא פיתולים וקשיים, אבל בשביל זה יש את האתר והתמיכה החיצונית כדי לא להשאר עם כל זה לבד. 
תודה על השיתוף ותמשיך לשתף ! 

תודה רבה למי שקרא והתייחס, ונתן עצות מניסיונו שבטוח אקח לתשומת לבי ואשתדל לראות מה נכון לי...
הרגשתי צורך לעדכן, לכתוב, אחרי נפילה.
אני עדיין חש כמו שכתבתי כאן, אבל יש לי רצון חזק לעשות עם זה משהו, כמו שרשמתם - דברים פרקטיים יותר, למצוא את הסיבות שלי, אולי קודמכל להבין שיש משהו טוב ובריא דווקא במלחמה על אף שהתופעות לוואי בוודאי משדרות למוח שמשהו השתבש. את הגירוי והסיפוק והנחמה והחיבוק שהפו' מביא לא אקבל בזמנים שהכי "אצטרך" אותם.
אבל בעיקר כותב פה כדי להתחיל להיות פעיל יותר. 
האדישות עדיין שם, לא קל להתעורר. להתעורר מהחוסר אמון בזה שאני רוצה ויכול אחרת. שיש משהו אחר. שמגיע לי יותר. רחמים עצמיים בקטע החיובי של העניין.
ולא להזניח את זה רק למצב של אחרי נפילה. אלא יום יום. 
לא מזמן ראיתי משפט בשיר שאני אוהב - "Navigating through a storm".
תחושה של ניסיון לשלוט בתוך סערה. 
ניסיון להישאר בחיים. אבל מצד שני גומר את הכוחות בצורה מוחלטת.
ואני כותב את זה פה בתור צעד ראשון מאיך שאני זוכר אותו.
איבדתי שליטה. 
ממזמן כן? 
פשוט עכשיו אני אומר את זה עם נקודה בסוף.
זה לא כבר נלווה לחיים שלי.
זה החיים שלי.
על אף שאני פה, ואני שם, ואני עובד בזה, ועושה את זה, ומדבר עם זה, בלילה אני הולך לישון עם פו'.
זה המצב...
אז מאחל לעצמי לעשות אפילו מעט כל יום כדי לתדלק את השאיפה לחיים אמיתיים. חיים בלי הסתרה. חיים של התרגשות משירים וטבע. ולנסות את הכלים שעזרו לאחרים.
כי אני חייב עזרה. 

מזדהה מאוד... הללכת לאיבוד הזה, הרצון שהשלב הבא יהיה זה שיהפוך את המצב, שאהיה בן אדם סופסוף "רגיל", ובאמת האו"פ זה מה ששואב אותי כמו ששום דבר אחר לא שואב אותי, שואב לי את התשומת לב, ואת המחשבות, ואת הזמן, ואת הרצונות. כי אני מרגיש שאני כבר לא ממש מאמין ברצונות שלי. 
אלו היו כמה משפטי הזדהות.
ואני מדבר לאחר נפילה טרייה, אז חייב לתת איזה חיזוק לך ולי. 
בעיקר ההיכרות עם החיים הטובים היא זו שדוחפת אותי שוב ושוב להמשיך ולנסות. לא מבחירה. דווקא בצורה הכי טבעית שיש, כמו שבן אדם שטובע לא ישחרר עד הנשימה האחרונה. 
ואני אומר תודה על זה שיש חיים שאני באמת מאמין שהם שם, מעבר להתמודדות הזו, וזכיתי לגעת בהם, לחוות אותם, להיות חלק מהם, זמנים שהאו"פ לא לקחו בהם חלק ולא טימאו אותם. 
אז שיהיה בהצלחה בהמשך, לקום, ולהודות על הרגעים והתקופות שאתה לא שרוי בתוך המסך וכל המתלווה אליו. 
כי בוודאי יש כאלה.

איך הבנתי השבוע שאני מכור?
תהיתי הרבה זמן לגבי היכולת שלי ישר אחרי נפילה להתעודד, לקום ולעשות משהו עם עצמי.
עכשיו אני מבין - עשיתי שימוש.
השתמשתי בדבר אליו אני מכור, וכמו בשימוש בסמים - התודעה שלי השתנתה.
יש תחושה שמא כל התפקוד שלי תלוי בשימוש.
אני חושש שאם אני מכור, זה כביכול נותן מוטיבציה להמשיך ליפול, כי היי, אני מכור, אני זקוק לזה. כמו שלא תיקח מנרקומן את כל הסמים בבת אחת.
ברור שזה לא הרצון שלי. 
הרצון שלי הוא להפסיק.
רק להיום.
זה חמוד, אבל האיבר שלי יודע את האמת - אני רוצה גם מחר. ומחרתיים. עד סוף החיים לא ליפול. אז הוא גם לא מאמין ל"רק להיום".

שלום חבר , זה שיש לך ידע במחשבים זה נפלא ואכן במקרה זה, זה מגיע כנגדך אבל גם אם לא היה לך תידע עדין היית מצליח כמו שנרקומן ימצא דרך אל המנה. וכמובן שזה נובע ממנגנון הישרדותי של המוח. המלצה שלי אליך היא שזה לא יהפוך למשחק של הינה חסמתי תפרצה אבל אוי מצאתי דרך בראש שלי לפרוץ ואז נפילה. אכן תשים חסמים אבל תקבע גבול כך או אחרת תהיה חייב לקבוע גבול להתחיל ללמד את המוח שלך שלא חוצים תקו הזה ואז עם הזמן להחליש תהגנות לאט לאט. ככה זה לא הופך לאיך אני פורץ תחסימה אלא אל "חוקי משחק" שיש לציית אליהם כמו בצבא. כמו שהסבירו כאן באתר המוח אוהב עקביות אם תהיה עקבי אחר החוקים יהיה לך יותר קל ליישם אותם. עם זאת אכן נדרש חיכוך שלא תוכל להגיע אל אתרי הרשע בקלות. מקווה שעזרתי שיהיה לכולנו בהצלחה

malkaa1 כתב on 08 מאי 2026 13:52:

זה שלא נפלת במשך 7 וחצי שעות, זה בכלל שהתאפקת, או שפשוט זה כבר לא מגרה?

לאט לאט אתה לומד איך התאווה עובדת אצלך, שכשקשה לך אתה פונה לשם... זה כבר חלק מהישועה והפכחון, שאתה יודע יותר על מה להתמקד.
כאבי הלב ויסורי הנפש הם חלק מהכאבים שיש אחרי ניתוח.

שיהיה לך שבת שלום ושבוע טוב ונקי, אתה תמיד אדם טוב.

רציתי לשתף שאתמול ביום חמישי קמתי לתפילה הלכתי לכולל וממש רציתי שיהיה לי יום ממש טוב. אבל התקשרתי לאישתי ועלתה איזשהי בעיה שהכאיבה לי כי לא הצלחנו לטפל בבעיה הזאת, וזה גרם לי ללכת לשירותים, ולוותר על הלימוד בכולל ועל השיעור של הכולל, ופשוט לצפות בפורנוגרפיה, זה ממש ביאס אותי, במשך 7 וחצי שעות צפיתי בפורנוגרפיה..אפילו לא אכלתי ארוחת צהריים ולא שתיתי מים כי ממש רציתי לראות וליפול.. אבל רק צפיתי ולא נפלתי לגמרי לכן זה כן וגם לא נפילה. אני מבין פיתאום שקשקשה לי אני פונה לזה.. אני חייב לעמוד על עצמי ולתת לעצמי ייעדים קטנים ובע"ה אנצח

פרק 7 - 

אני נקי יותר מ100 יום. אני רושם את זה שוב. אני נקי יותר מ100 יום. אני נקי יותר מ100 יום. לא דמיינתי שזה אפשרי. עשיתי המון, שיניתי הרגלים, פיתחתי תחביבים, יצרתי קשר עם חבר שיהיה שותף לדרך. הכל. ובכל זאת, גם לאחר 100 יום זה מרגיש כמו הר שאי אפשר לעבור אותו. 

הייתה לי הבנה, שזו לא ההתמכרות שמפסיקה, זה הכוח שלי לבוא ולהגיד ׳לא׳. וזה נכון, אבל זה מייגע. קיוויתי שלאחר 100 יום אהיה במקום אחר, שזה יהיה ממני והלאה, אבל זה לא. זה חי ובועט. אני מצליח להגיד לא. אבל זה דורש ממני המון כוחות, יוצר בי לי לחצים. אני כנוע. ומפחד כל כך שהכל ילך לפח. רק הפחד גורם לי לא ליפול. אני כל יום עובד על המוח שלי שרק להיום יישאר נקי, ומחר כבר ניפול. וזה עובד, אבל גם זה מתחיל לדעוך. 

אני כותב פה בתסכול עמוק. בכאב גדול על כך שמשהו באופטימיות שלי קצת נעלם. אני כואב. קיוויתי שזה יהיה שונה, שארגיש טוב יותר, חד יותר. היו בי הרבה תקוות, והעורך דין שבמוח מנסה כל הזמן בדרכים עקומות לשכנע אותי שאולי המלחמה הזו לא לי. שאולי פשוט לזרום עם כל העולם שצופה בפורנו ולא מרגיש רגשות אשמה. 

אני כואב. אני מתוסכל. אני לא יודע מה לעשות. לא כתבתי פה הרבה זמן כי הרגשתי שאני בדרך הנכונה, ורציתי פשוט להחזיק אותה. אבל כעת, אני מרגיש כנוע, לא מצליח להעריך את כל מה שעברתי. אשכרה אני כמעט ארבעה חודשים נקי. מי חלם על זה. ומצד שני, הבור נראה עמוק. והמוח, אוי המוח, כמה שהוא צועק לדופמין המוכר.

אני כואב. ולא מצליח לכתוב את הדברים בצורה ברורה. אני כותב פה שברי מילים, קופץ מדבר לדבר, מנסה לקבל כוח מאנשים שמצליחים, מחפש תקווה שלא כך יראו הימים הבאים, ושיש תהליך וימים טובים יותר בדרך. אני מפחד שאשתי לעולם לא ׳תספק׳ אותי, ושתמיד אצטרך את הפנטזיות. אני לא רואה איך יוצאים מזה. 

אנא מכם, עזרו לי. אני מוכן לעשות הכל. ספרו לי על איך יוצאים מזה, ספרו לי שגם אתם עברתם את המשבר דווקא אחרי תקופה טובה. אני כואב. כואב ונפול. 

אני לא נופל. בוחר לצלוח כל יום. משכנע אותי שמחר אפול אבל לא היום. 

אני לא נופל.

אני נקי מעל 100 יום.

איזה קרב אלוהים אדירים. איזה קרב.

נגעת בלב אח יקר.
אין ספק שעוד תצליח.
המון המון בהצלחה!

אהובי אהובי אהובו של הקב"ה!!!!
בתוככי לבך הנך יודע שהפורנו הורס לך (ולי) את החיים
"החיים יפים יותר ללא פורנו" צריך לחזור ולשנן את זה שוב ושוב
בהצלחה בדרך.......