אהלן כולם
סתם בא לי לשתף על הדרך שאני עובר, ההצלחות, הקשיים ומה שזה טומן בחובו כל המסע הזה.
אחד הדברים הכי מרכזיים במסע זה שהבנתי כמה זה מקיף לי את כל החיים, המסע שלי לשינוי הוא לא רק בהרגל של לא להיכנס לאתרי פורנוגרפיה, זה כמובן כולל את זה כי כבר ההרגל היה קיים, אבל המסע כולל הכל ונוגע בנקודות הכי עמוקות האישיות ובחיים שלי.
אצלי, זה יושב על אמון באנשים, קרבה, בדידות.
עברתי פגיעה (חרם, התעללות) בגיל 13 ומשם הכל התגלגל, כדור שלג..זה התחיל בלא לספר על הפגיעה כמובן, על הנחמה שהאוננות הביאה איתה וההסתרה שהתכתבה יחד עם ההסתרה של החרם.
משם לחפש סצנות מיניות בסרטים רגילים, ואז אתרי פורנו, שלב שלב.
משם לאורך השנים היו גלים עולים ויורדים.
המסע שלי התחיל לפני 4 חודשים כשמישהי שסוף סוף אמרתי לעצמי וואלה היא יכולה להיות אישתי, נפרדה ממני.
אמרתי די והתחלתי לעבוד.
3 חודשים ויותר עבדתי, בלי אתרי פורנו פר אקסלנס, ועדיין היה לי פייסבוק ושם מעדתי בסרטונים אבל לא המשכתי עד הסוף. עד הפעם אחת הזאת שהייתי עייף ולא הצלחתי לתפוס את עצמי בזמן.
נפלתי.
וקמתי, מחקתי מהטלפון את הפייסבוק, את הטוויטר, את אפליקציית הסטרימינג, התקנתי סינון.
הכנסתי לחיים שלי דברים טובים שבחיים לא נתתי להם מקום כי ההתעסקות הבלתי פוסקת בהתמודדות פשוט מעסיקה אותי מספיק.
אתם מכירים את זה? נופלים ואז אומרים זהו מעכשיו אני משתנה ואני עושה כמה דברים בשביל ההרגשה הטובה אבל אף פעם לא מספיק בשביל שזה יעשה שינוי אמיתי, תמיד חצי דרך.
התחלתי לעשות כושר קבוע, פיתחתי תחביב שאני משתדל להשקיע בו. אני משתדל להתעסק בפודקאסטים וספרים, ולהיות עסוק.
להגיד שאני לא רוצה ואין לי דחפים? ברור שיש, אבל אין איסור שיהיו דחפים, רק צריך לשלוט בהם ולא ההפך.
בניתי לי תוכנית תגמולים מפנקת כדי לתת לי תמריצים.
4 חודשים עד עכשיו ונפילה אחת.
ברצף הנוכחי יש לי "רק" 10 ימים.
אבל בעזרת ה' אני אצליח להתקדם ולהשתנות לגמרי.
וזה מדהים, כי אני יודע איפה הטריגרים, ואני נמנע מהם, בלי אפליקציות בעייתיות, עם סינון.
התחלתי פתאום לשים לב יותר לשמירת העיניים שפעם אפילו לא הייתי חושב על זה כי הייתי כל כך קהה חושים (הייתי אומר לעצמי, בוא אחי אתמול ראית פורנו, להסתכל כל הבחורה הקצת לא צנועה הזאת זה לא מה שיהפוך אותך לצדיק..).
ועכשיו פתאום באופן טבעי אני שם לב לזה, אני לא מסתכל באופן ישיר ומשתדל להסיט מבט.
פתאום העקרונות שלי חזקים יותר וברורים לי יותר בכל מה שקשור לצניעות.
ועדיין, הדבר שקשה לי בו זה פשוט הבדידות. שזה מכה בי כל רגע כמעט לאורך היום. פעם הפורנו היה חבר, כן, זה מילא איזה צורך עמוק בנפש, וכשזה נעלם זה קשה. אני הרבה פחות שמח, כי פשוט אין לי למה, משתדל לשמוע שירים כדי לרומם את המצב רוח אבל זה לא פשוט.
אני רווק בן 30, לא במצב וואו ים המשפחה, ובלי חברים טובים. אולי אני באמת לא חברי כזה, אבל היה לי קשה כל כך לאורך השנים להתקרב לאנשים או להאמין שאנשים רוצים בקרבתי באמת, תמיד הכל נשאר על פני השטח. לשמור על קשר לא קרה, להתחבר חזק לא קרה.
אז אני לבד, גר לבד. ופשוט לבד.
אין הודעות, אין שיחות, הכל עבודה ואני.
ניסיתי לפתח קשרים, היו לי חברים לאורך השנים, ופשוט אחרי שהם התחתנו זה מתפוגג.
גם אחרי שהתחלתי את המסע ניסיתי כל כך הרבה ליזום, להתקשר, לנסות להיפגש, ולא עבד. התייאשתי כשקלטתי שאם לא אני אין קשר.
עשיתי ניסוי והפסקתי להתקשר, עד היום לא קיבלתי שיחה או הודעה.
זה יותר קשה מכל התמודדות אחרת ועדיין אני ממשיך במסע כי זה שווה את זה גם אם אהיה לבד.
ובעז''ה אני מתפלל שאמצא ואצליח להתחתן למרות הלבד.
אם הגעתם עד הסוף אז ממש תודה שקראתם. הלוואי ויהיו לי כוחות להמשיך ולהמשיך כי אני לא רואה את עצמי חוזר למעגל האינסופי הזה ולריקנות של הנפילות.
מאחל לכולנו מסע טוב ושמח.
