פרק 4 -
איך מתמודדים עם הפנטזיה. אני מבין שזה נושא עיקרי אצלי ואני מוצא את זה בפורנוגרפיה. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לספק רק את עצמי, בלי לדאוג לפרטנר כלל וכלל. לראות ולצפות בכל מה שאני רוצה, ואיך שאני רוצה. לא לשמוע את הרגשות, רק לראות את המראות. ואיך אני מתמודד עם זה.
בכל פעם לאחר תקופה מסויימת, זה מתעורר בי. זה תמיד מגיע מאיזה מחשבה על איזה משהו קטן שאני עוד רוצה לראות. ׳לחוות׳. עוד פנטזיה אחרונה לפני שאני מתנתק לגמרי. לקבל משם משהו שאני לא אקבל בשום מקום אחר. לראות בפעם האחרונה את התשוקה הגדולה והמזוייפת. אני מוצא את עצמי חסר אונים אל מול זה. לפעמים פחות מבחינה מוסרית - משום שאני מבין שזה לא אני באמת אלא הדחפים שלי, וממילא - אין לי מה לכעוס על עצמי. אבל חסר אונים אל מול הרצון הגדול. לוקח זמן להבין, ואני חושב שיש התקדמות גם בהבנה, אבל אני עוד חסר מענה כלפי התחושה הזו - הפנטזיה הזו. ואוי, כמה שהתעשייה הזו יודעת שזו חולשה - הם מנסים לספק כל מה שרק אפשר להעלות על הדעת.
אני זקוק לעזרה - להסביר למוח שלהיגמל ולצאת לחופש מפורנוגרפיה זה לצאת לחופש גם מהפנטזיות. יש לי קושי בלוותר על זה. בצורה הגלויה ביותר אני כותב. אני לא מעוניין בהם, אני יודע את זה. אני רוצה להסתכל בצורה נקייה על העולם שסביבי. לא בצורה מחפיצה. כלל וכלל. אבל מצד שני - עולם ה׳אילו׳ בוער בי. שורף בי. אני זקוק לעזרה. לומר די לפנטזיה.
זו עבודה יום יומית, של כלים. של ניסוי ונפילה. של רצון גדול לתקומה. תכתבו לי שאפשר. שהייתם שם והנה אתם לא. שיש שכר לפעולתך. הפנטזיה היא מכשול, היא מאתגרת בי את הרצון. המוח לא רוצה לוותר על זה. על אף שהלב מוכן בכל מאודו לוותר ולהתמסר לאהבה הגדולה. תפיחו בי חיים של אהבה. ספרו לי שקיבלתם את המענה ממקום אחר, שלם ואמיתי יותר.
-
אני רוצה לנצח את הדמיון,
ולבנות מציאות.
לאהוב בטוהר ובזכיות
את ליבי ואת גופי.
לא להסתיר מאהובתי ומעצמי,
את כל מה שחסר בי.
לא להתמודד, לנצח ולגדול.
יש בי אהבה,
וקושי וכאב ותסכול.
יש בי טוב ויש בי רע.
אני רוצה להוסיף טוב.
