היא נישאה לאברך אך גילתה מהר את הזוהמה שמסתירה ההתמכרות ממנה סבל • היא רצתה להתגרש אך משהו בתוכה מנע ממנה • היום הוא בהחלמה והיא מוסרת לכולן: אל תסבלי בשקט • סיפור אנושי מטלטל

ארגון "שמור עיניך" היה עד לאחרונה ארגון לא מאוד מוכר, אך עם התרחבות פעילותו והצלחתו המוכחת, הוא הולך ומתפרסם בכל רחבי העולם היהודי. כיום הארגון הוא המשאב העיקרי בקהילות שלנו להתמודדות עם הבעיה ההולכת ומתפשטת של התמכרות לחומרים לא נאותים באינטרנט, וההתנהגויות שנובעות ממנה.

חיי ניצלו בזכות תכנית 12 הצעדים, וכך גם חיי אשתי וילדיי. באותו אופן ניתן לומר שבמעגלים הנוספים ישנם מרווחים רבים נוספים מהשתתפותי בתכנית, כולל המעסיק שלי, עמיתים לעבודה ואפילו חברים בבית הכנסת (שכעת מדברים עם אדם מפוכח ולא שיכור מין). אז די ברור שאני משוחד לטובה בנושא.

עבר עליי אתמול יום מטורף, מאוד עמוס, והיום מהרגע שפתחתי את העיניים אני בלחץ מהרבה נושאים שונים. כעת סיימתי מטלה גדולה ואני מרגיש קצת הקלה, אבל אני בעיר אחרת ומאוד מסוכן לי כאן. יש כאן המון תאווה ברחוב ועולות לי מחשבות מהעבר. שמתי לב מקודם שלגמתי מראה של נשים ברחוב, מתוך אשליה שזה לא יגרום לי לנפילה, אז כעת אני רואה שאני ממש במצב מסוכן ואני צריך עזרה.

בתקופה האחרונה אני חווה קשיים גדולים בתקשורת זוגית, וזה מפתיע בהתחשב בעובדה שאנחנו כבר לא נשואים טריים, וחווינו הרבה קשיים עוד קודם שהגעתי להחלמה, וגם בשלוש וחצי השנים האחרונות בהחלמה היו לנו אמנם עליות וירידות, אבל זה לא היה אף פעם לא בכמות ולא באיכות של מה שאנחנו עוברים כעת.

כאשר הגעתי להחלמה, הדבר היחיד שידעתי הוא שאני לא רוצה ליפול, ואילו כל מה שמעבר לכך - לא עניין אותי בכלל. מצידי לא היה משנה האם זה יהיה על ידי שאלוקים יקח ממני את הרצון להתאוות או שיקשור לי את הידיים (והמוח) מאחרי הגב כך שלא אוכל ליפול, העיקר היה מה לא לעשות - לא ליפול, ואם אפשר אז גם לא להתאוות בכלל.

כנראה כולנו התמודדנו בשלבים הראשונים של ההחלמה עם החשש מהקבוצות. לא רק החשש מחשיפה שאולי היתה יכולה לפגוע בנו ולהזיק לנו, לא רק החשש ממי שאולי נפגוש בקבוצות, אלא עצם הפחד מכך שנצטרך לעמוד מול אנשים אחרים ולדבר על הסוד הגדול שלנו. במילים אחרות: החשש מלהיות פגיע או במקום עמוק יותר: החשש מלהיות כנים עם עצמנו ועם אחרים.

ישנן שתי הפרעות נפשיות ידועות הקשורות לאכילה, אחת נקראת אנורקסיה והשניה בולימיה. חלק מהן מקביל וחלק לא. החלק המקביל הוא הרצון הלא שפוי לרדת במשקל, גם במחיר פגיעה בגוף, ובמקרים קיצוניים אפילו במחיר מוות. אבל בעוד האנורקסיה היא מחלה שמתמידה בכיוון אחד של איבוד משקל, הבולימיה מתאפיינת במעגלים, בהן ישנן התפרצויות של אכילה (בולמוסים למעשה) שאחריהן מגיעות תקופות של הרעבה, הקאה או התעמלות אובססיבית על מנת לאבד את הקלוריות שהצטברו בבולמוס האכילה הקודם.

בדרך כלל הכותרת "מרתון החלמה" משמשת כאשר עושים כנס שבו הרבה דוברים משתפים בדרך שלהם להחלים מההתמכרות, אבל הפעם אני רוצה לכתוב על מרתון החלמה כפשוטו, דהיינו על ריצת מרתון שכולה החלמה.

אחד היסודות העיקריים של תכנית 12 הצעדים הוא הקשר עם אלוקים, קשר שצריך להיות אמיתי ואיתן ובלעדיו אין החלמה מההתמכרות לתאווה.

אחד הדברים ש(כמעט) כל מכור חיפש ללא הפסקה הוא את העצה/טריק/קסם שישחררו אותו מהרצון המטורף זה לצרוך תאווה. במשך כל השנים חיפשתי את המתג הזה שבלחיצה אחת ישאיר אותי לא רק נקי אלא בעיקר ללא הרצון להתאוות, או במילים אחרות - בלי הצורך להיאבק (ולהיכשל).

אחת ההבטחות של הצעד התשיעי (בתכנית 12 הצעדים) היא "לא נצטער על העבר, ולא נרצה לסגור עליו את הדלת". לחבר חדש המגיע להחלמה זה נשמע מוזר ולא הגיוני, הרי הגענו לכאן עם הגיבנת המכוערת הזאת שאנחנו סוחבים איתנו כל החיים, והדבר היחיד שאנחנו רוצים זה לעבור ניתוח, להסיר את הגיבנת ולשכוח שהיא היתה קיימת אי פעם, אז למה שלא נצטער על העבר ולא נרצה לסגור עליו את הדלת?

בהכללה אפשר לומר שהבעיה מספר אחת של חברים נשואים בהתמודדות עם פגמי האופי שלהם, מיוצגת ביחסים עם האישה. מהבחינה הזאת, נראה שלרווקים קל יותר להחלים, כיון שהם חופשיים יותר להתמודד עם פגמי האופי שלהם בחלל פחות טעון, מאשר נשואים שפגמי האופי שלנו מגיעים כל הזמן לידי ביטוי במערכת הנישואין. אם למשל אני סובל מיחסי תלות, הדברים יהיו הרבה יותר מורכבים כאשר אני במערכת יחסים זוגית, מאשר אם אני רווק, אותו דבר אם אני סובל מצורך בשליטה וכן בריצוי וכן הלאה וכן הלאה. כמעט כל פגמי האופי שלנו מסתכמים בסופו של דבר בקשר שלנו עם העולם מסביבנו, וכמובן שבמצב כזה, לנשואים יש הרבה יותר נקודות חיכוך.

הדברים הבאים לא נכונים אצל כולם אבל אני חושב שרבים יזדהו איתו. כמובן, כולנו בני אדם וכל אחד נברא באופן שונה ולכן אנחנו חווים דברים בצורה שונה ומגיבים אחרת, אבל בגדול נראה שהמחלה שלנו מפתחת דפוסי התנהגות די דומים אצל רוב המכורים.

לא ככה תיארתי את זה לעצמי כאשר עברתי בפעם הראשונה על רשימת הצעדים בתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות. היו שם צעדים שנראו קשים מאוד, על גבול הבלתי אפשריים, ולעומתם הצעד האחת עשרה היה נראה משחק ילדים. תפילה והרהורים? קטן עליי.

לפני מספר חודשים כתבתי כאן על הצעד שעבורי הוא הקשה מכל הצעדים, הצעד האחד עשרה, צעד שמציע "תפילה והרהורים", או בנוסח המלא: "חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי שלנו עם אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת."

תוכנית 12 הצעדים, אשר פורסמה לראשונה בספר "אלכוהוליסטים אנונימיים", פותחה על ידי ארגון האלכוהוליסטים האנונימיים (AA) כשיטה לגמילה מהתמכרות לאלכוהול. מאז היא אומצה עבור מגוון התנהגויות כפייתיות והתמכרויות – בין אם התמכרות לחומרים נרקוטיים ואחרים, ובין אם להתמכרויות אחרות כמו להימורים.

גילית שבעלך צופה בחומר פורנוגרפי. לרוב רגע זה מלווה בתחושה של רעידת אדמה. תחושה של בגידה, של אמון שנשבר. חרדות צפות, הדימוי העצמי מתערער וכו'. הרגשות גועשים ומסעירים, ולרוב נלווית לכך תחושה של בדידות גדולה. למי אספר? עם מי אתייעץ? בפני מי אשפוך את רגשותיי? מה הם יחשבו על בעלי ועל משפחתי אם ידעו? הבדידות יכולה להביא אותי להטיל ספק ברגשותיי – האם נכון להרגיש כמו שאני מרגישה? האם רגשותיי נורמליים? כיצד מרגישות נשים אחרות ברגע זה?