ביום שלישי הקרוב, י"ב טבת, 10 לינואר, יגיע חבר ותיק במיוחד להשתתף בקבוצת שמור עיניך בירושלים ולספר את סיפורו האישי. המדובר באחד החברים הותיקים ביותר כיום והוא נקי כבר למעלה מעשרים שנים! 

למרות שעברתי הרבה שינויים, אני מוצא את עצמי חוזר אל אחד מהם שוב ושוב. המדובר בהבנה וההכרה בכך שאף אחד לא יציל אותי ואף אחד לא יעשה עבורי את העבודה. לא הרב, לא הפסיכולוג, לא הלימוד והתפילה, לא אשתי, לא הקבוצה ולא הספונסר.

כל סיפור מכירת יוסף התחיל בשליחותו לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן, משם התגלגלה ההפקרה של יוסף וחוסר כנות כלפי אביהם שיוסף מת.

הגעתי לכניסת השבת מרוסק. בלי כוח לכלום. איכשהו תמיד מהנקודה התחתונה ביותר בנפש יש פתאום מישהו ששולף ומוציא אותי. אלוקים. ככתוב בספר הגדול "כמה חשוך החושך לפני השחר".

הגעתי לשמור עיניך לפני בערך ארבע שנים בפעם הראשונה הסתכלתי וקיבלתי חיזוק קצת, אומנם לא שיתפתי, אבל כן ראיתי שיש פה פיתרון. אבל במקביל פרופסר תאווה הזמין אותי לשיחה דחופה הוא היה חייב להסביר לי בכל דרך אפשרית שכל זה נכון. שאני לא יבין לא נכון: הכל נכון - אבל לא בשבילי.

שענין הקדושה תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה, וא"כ אחרי שהצליח כמה פעמים לנצח את יצרו ע"י הרגשת אושר וסיפוק יוקלו עליו כל עניני היצר הזה.

רק להיום יש לי נכונות להחלים, אני מבקש ממך אלוהים לזכור שאני לבדי לא יכול! אין לי סיכוי מול הראש החולה והערמומי שלי! ההתמכרות רבת עוצמה והרסנית מאוד!

המשיכה הארורה הזאת, מתי כבר אוכל להיפטר ממנה ולדעת שזה מאחריי לכל החיים? אין מי שלא השתעשע במחשבות האלו, לפחות ברמה כזו או אחרת. כולנו ציפינו לאיזה גיל, מצב בחיים, שיטה או נס (השלם את החסר, מחק את המיותר), שאחריהם כבר לא תהיה לנו פשוט משיכה לזה ונוכל להסתכל אחורה ולצחוק על עצמנו או לחילופין פשוט להיגעל מהמקום בו היינו.

אותנו לא צריך ללמד תפילה. או שבעצם דוקא כן? כי התפילה שעליה גדלנו היא ברוב המקרים לא התפילה עליה אנחנו מדברים בצעד הזה. לא מדובר כאן על תפילה של חובה, אותה תפילה שנעשית כדי לסמן V במשבצת של שחרית וכן הלאה, אלא תפילה שאם אין לה מהות פנימית - אין בה שום טעם.

במקום לנקוט בהפעלת כח בצורה שוללת, צריך לגשת למצוה זו בצורה חיובית, להגביר בעצמו רצון ותשוקה לא להסתכל מתוך ידיעת הלב על גודל הזכות ועוצם הקדושה שיזכה עי"ז בכמה ענינים.

ברור שאם הייתי רואה כותרת כזאת לפני שהגעתי לכאן הייתי די משוכנע שהכותב החליק על משהו לפני שהוא נגע במקלדת, כי מה לחוויה רוחנית ולקניון? עד שהגעתי לכאן ידעתי שחוייה רוחנית זה משהו שאני עובר בתפילת נעילה של יום כיפור וקניון זה מקום של תאווה ובלאגן.

הראש שלנו מסתובב כל הזמן. הפרדוקס של עצמי 24/7 וברוב הפעמים אני לא שם לב כשאני יכול לשכנע את עצמי בשני משפטים בדיוק הפוכים. אספתי כאן כמה כאלו של "דבר והיפוכו", מאלו שאני משתמש בהם בלי לראות את הסתירה, בתקווה שזה יעזור לי להבין את האבסורד ועד כמה אני לא יכול לסמוך רק על הראש של עצמי:

גם אם לפי שעה מתגבר האדם עליו אבל הוא כדוחק ע"ג הקפיץ, אשר כלעומת שידחוק יותר יתנגד הקפיץ יותר.