,"אומנם לקח לי זמן מסוים להגיע לזה אבל היום השלווה שיש לי היא מכך שאני משתדל לחיות "רק להיום ואני מנסה ליישם את זה בכל תחום שאני נוגע בו....

והובא בשם הגר"א על הפסוק "איה הקדשה היא בעינים" שקדושת האדם כולה תלויה בעינים. ומשמע מזה דכדי להגיע לקדושה צריך להתחיל עם קדושת העינים.

אנחנו, קרי - אני אתה וכל חבר אחר פה בשמור עיניך, נמצאים פה כיון שמשהו גדול מורכב מסובך ועמוק נמצא לנו בחיים. הפורום פה הוא לא פורום תגובות על מה נעשה בעולם וכל מיני רעיונות וחידודי מוח למיניהם. הפורום פה הוא של אנשים מכורים.

השקר שאני מספר לעצמי כמובן (על מי עוד אני אני יכול לשקר?) שאם רק אשתי היתה יפה יותר - הכל היה בסדר. תמיד חשבתי שאשתי יפה, אבל ברור שיש נשים יותר יפות, ואולי זה כל מה שחסר לי בחיים. כעת בהלחמה אני מוצא את השקר הזה בגירסא מעודנת יותר והוא מופיע כאשר בזווית העין אני רואה אישה עם בגד מסויים ומחשבה מהירה חולפת במוחי שכזה בגד בדיוק אני צריך לקנות לאשתי...

למה? דווקא עכשיו? בדיוק כשאני מתחיל להאמין שהשינוי יכול להתרחש? מה, לא מספיק השתדלתי? רגע אחרי שספרתי קבל עם ועולם על הכוח הגדול והעצום שלך, אתה מפיל אותי?

הסטטיסטיקה בנוגע לשימוש העולמי בעולם התאווה באינטרנט ובכלל, מדבר על מספרים אסטרונומיים. 90% מהגברים משתמשים עם התאווה בצורה זו או אחרת ו 10% משקרים... אומרת הבדיחה הידועה. אז אם כולם כאלה מה רוצים ממני בכלל? הייתי שואל את עצמי הרבה ו'מתקרבן' להנאתי עוד קצת.

אני מרגיש בימים האחרונים שאני צריך לעשות סוג של תשובת המשקל על דברים שכתבתי פה לפני תקופה, כתבתי על הקשר החולה שלי עם אלוקים, על זה שאני מרגיש שהוא לא סופר אותי, ועוד כהנה וכהנה תסכולים כואבים.

מהו ריכוז עצמי? זו האמונה שלנו, שהעולם סובב סביבנו. המשאלות שלנו והדרישות שלנו הם היחידות ששוות התחשבות.

מדרגת האדם וקרבתו לאלקים בעולם הנצח תלוי באור קדושת נפשו אשר נתקדשה בעוה"ז ע"י התדבקותה בתורה ובמצוות.

דכיון דבמתן תורה היה קידושין בין ישראל להקב"ה, צריכים ישראל להיות קדושים כשם שהקב"ה קדוש, כי החיבור שלנו עם הקב"ה בעוה"ז תלוי במדת הקדושה וצניעות.

לאחרונה שיתף אותי חבר ביום קשה שעבר עליו כאשר נחשף למושא תאווה והוא לגם לא מעט. באותו זמן הוא כבר היה שבוי לגמרי בזרועות התמנון של התאווה והוא כבר יכל להריח את סוף הבלתי נמנע. אבל הוא לא רצה ליפול.

כל כמה ימים וכמות מסוימת של זמן אני תוהה לעצמי מתי אהיה סופסוף ״מוגן״. מתי אני יהיה כבר בריא, רגיל, נקי סופית. וזה מטריד ומעצבן ומבאס כי כל כמה שאני מתקדם בתוכנית אני מבין עוד כמה אני לא מוגן, כמה אני חולה, כמה אני לא ״שם״, וזה באמת צריך הסבר: למה?

הצעד הראשון מתמקד בבעיה שלנו (הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו), הצעד השני מתמקד בפיתרון (הגענו לאמונה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזירנו לשפיות), הצעד השלישי מדבר על החלטה (החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו), ומהצעד הרביעי והלאה מופיעות סדרת הפעולות שאנו נדרשים לעשות כדי להחלים מההתמכרות.

אני לא מפסיק ליפול וחשבתי שאולי הפיתרון שלי יהיה בכך שאתנתק לחלוטין מהאינטרנט. מה דעתכם?

ברגע שהיום התחיל לא טוב אני עוצר ומחליט לקבל את המצב הנוכחי כיון שכבר אי אפשר לשנות את מה שהיה עד עכשיו.