רשמו את היום: הכנס השנתי החמישי של שמור עיניך יתקיים בעז"ה ביום שני, כ"ט אדר, 27 למרץ

יותר ויותר מתבהרת לי הבעיה האמיתית של החיים שלי. לא הבעיה שלי עם התאווה, אלא הבעיה שהובילה אותי לתאווה, והבעיה שגרמה לכך שלא אוכל להפסיק את השימוש בתאווה. יש כאלו שקוראים לזה מחלת ה"עוד", אפשר גם לקרוא לזה בור בלי תחתית או אם רוצים להיות אופטימיים ולראות בכל דבר את הצד הטוב: המרדף אחרי האושר.

לא מזמן הייתי בציון דרך שנתיים של חבר. וכל הזמן אני עם ברך קופצת ומחכה לשמוע את ההפי-אנד, היה ככה, הייתי שם, אבל הנה, הגעתי לתוכנית ועשיתי ככה וככה והחיים שלי השתנו והם מאירים וכו' וכו'. ואין. לא היה כלום. סיפר על קשיים. על דרך. על תהליך. על תקשורת שעוד לא לגמרי שלמה עם אשתו.

שר החינוך נפתלי בנט מדבר על הנתונים שלא יאמנו על התפוצה הרחבה של צפיה בתכנים לא נאותים אצל ילדים צעירים.

איך אפשר בכלל לחיות עם סוד גדול כל כך בלב בלי להתשגע? אני חושב על עצמי כנער מתבגר, מלא בתחושות חוסר אונים של הנפילות החוזרות שוב ושוב, מלא בתחושות הקשות של פיצול האישיות - אך בעיקר לבד. ביום לבד, בלילה לבד, תמיד לבד.

אימתי מועילין המצוות שעל ידם יהיה האדם קדוש לה', כשהוא זהיר מלתור אחרי מחשבת הלב וראיית עיניו.

אה, אבא.. המגיד שיעור אמר לי להתקשר אליך ולומר לך שאני לא יכול להמשיך ללמוד "בסיידער" - - - - א'לי תן בי את השלוו.. אומץ לשנו.. אומץ לשנות.. אומץ לשנות.. זה הזמן. בררר. בלעתי בועת אוויר (הלוע שלי חרב כבר כששמעתי את המילים - "המגיד שיעור".), והתפללתי: אבאל'ה, תן לי כוח להיות אבא כמו שמגיע לו שיהיה לו. כמו שמגיע לי להיות..

ככה בערך זה עבד: אתמול ראיתי בערב במחשב בבית באתר חרדי סרטון של נשיונל ג'יאוגרפיק על השואה, ומשם עברתי לאתר של נשיונל ג'יאוגרפיק עצמו לחפש סרטים נוספים בנושא. לאחר שיטוט קצר הגעתי לערוץ יוטיוב שלהם ושם נכנס המחבל עצמו לפעולה.

אחד הכלים הכי אפקטיביים שאנחנו משתמשים בו בשמור עיניך היא תכנית 12 הצעדים, תכנית שהצילה מאות ואלפי חברים שהגיעו לכאן כשהם לא מצליחים להפסיק את הנפילות שלהם, והיום הם נקיים ומאושרים.

ללמוד לתת אמון זו הצעה שיש בה סיכון. ניסיון העבר שלנו לימד אותנו כי אין לתת אמון בשותפים שלנו. מעל הכל, לא יכולנו לתת אמון בעצמנו.

"העין הוא הפתח הראשון של יצר הרע, שדרכו נכנס כח החמדה והתאוה בלב האדם וכו', וע"ז נרמז באיכה "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי"

כולם יודעים שהרבה יותר קל להתמודד עם התאווה כאשר לא עוסקים בכל העתיד לעולם ועד אלא מתמקדים ביום אחד, בלי קשר לספירת ימים ולכל מיני שאלות תיאורטיות כמו מה יהיה כאשר אגיע לגיל פנסיה ויהיה לי הרבה זמן פנוי.

אחז"ל בכמה מדרשים "שכל מי שאינו מסתכל בנשים עאכו"כ באשת חבירו אין יצה"ר שולט בו וכו'".

בשעה טובה נפתחה קבוצת SA נוספת לנשים. הקבוצה מתקיימת בביתר בימי שלישי, והיא מיועדת לנשים המתמודדות בלבד (לא לנשות מכורים).

ככל שאני נכנס יותר עמוק עם עצמי למלחמה בתאווה הכל מסביב נהיה תאווה. אני לא מסוגל לעבור כמעט ברחוב בלי לראות כל דבר שזז כמושא לתאווה. דבר שלא היה לי הרבה זמן.