עצמתי עיניים המתנתי רק לשמוע את ה"בום" הגדול. פקחתי עיניים, מצאתי את עצמי באתר של "שמור עיניך", מרוט, שרוט וחבול התחלתי בדרך חיים חדשה, נתפסתי בתכנית, חיי ניצלו!
יהודי עני עם שק על הגב הולך לו בכבדות בדרך, לפתע עוצר לידו רכב מפואר, הדלת נפתחת והוא מוזמן אחר כבוד להיכנס פנימה. היהודי שמעולם לא ראה רכב שכזה מבפנים, יושב כפוף ונאנח במושב האחורי, וממשיך להחזיק בקנאות את השק הכבד על גבו.
סיפר הגאון ר' אליהו מן שליט"א שפעם שאל את הסטייפלר זצ"ל "אני נוסע יום יום לומר שיעור בישיבה בפתח תקוה, והדרך מלאה מכשולים, מה לעשות". והשיב לו הסטייפלר זצ"ל "לא משתלם לך כל הדבר!".
יש רגעים שנחרטים בזיכרון, וגם כאשר אנחנו עוברים את החוויה אחר כך פעמים רבות נוספות, אנחנו זוכרים תמיד את הפעם הראשונה. כל חבר שהצטרף לקבוצה חיה יזכור תמיד את הפעם הראשונה שלו.
מעשה בשני יהודים שישבו במסעדה, כטוב ליבם ביין אמר האחד לשני "אני מוכן לתת לך מליון דולר במזומן אם רק תבטיח לי כי במשך כל יום המחר לא תחשוב אפילו פעם אחת על...פיל בצבע אדום".
אדם קטוע רגל לא יכול לחלום להיות סופרמן. זאת אומרת, הוא יכול לחלום, אבל מתישהו עם כל הצער והאכזבה הוא יצטרך לקבל את זה שהחיים שלו לא יהיו חיים של סופרמן אלא חיים רגילים, ומאושרים אגב, אבל בתחומים ובמגבלות של המחלה שלו.
התחלתי להתקדם, עשיתי קצת טלפונים וחשבתי שאני בכיוון הנכון. שרדתי 18 יום נקי, יום וחצי של מלחמות ונפילות ומעידות וטלפונים לחברים ו... אני כאן, שפל ומושפל, עצוב ומדוכא, רע לי, מר לי.