מתחיל שוב - וצועד לאלוקים כתב on 09 יולי 2024 19:00:

בימים האחרונים שוב פעם אירע איזה דבר שאני מצפה מאשתי שתעשה משהו, והיא לא עושה זאת, למרות שאני סבור שהיא אמורה לעשות זאת בלי שאומר לה. זה קשה לי. אנחנו כעת בכמה ימים של נופש ואני לא רוצה שהאוירה תהיה עכורה, אבל זה קשה לי.
אני רוצה לקבל את זה. אני יודע שאם אשאל אותה על זה במפורש, תהיה לה לכאורה איזו תשובה שכבר כעת אני מעלה אותה בדעתי, אבל עדיין אני חושב שזה לא מספיק נכון... בקיצור, אני מפעיל בראש שלי את כל בתי המשפט, וכמובן כולם לטובתי....

אני רוצה למסור לאלוקים את הפגמי אופי שלי ובראשם את הריכוז העצמי שלי, ולשחרר את כל הרצונות שלי והציפיות שלי, ואת כל מה שהרצון העצמי שלי רוצה.
מתפלל להיות בשפיות ביממה הקרובה.

goolife כתב on 27 אוג' 2024 17:56:

יש בקבוצות SA הרבה מאד חברים חילונים, ויש בעולם כולו עשרות אלפי אנשים גויים לא דתיים שנמצאים בקבוצות הצעדים של SA להחלמה מהתמכרות לתאווה.

האמת שאני יכול להבין את הכעס בשכל וגם ברגש.

דיברתי עם חבר לאחרונה מעל גיל 30 חבר יקר. ואמר לי שמעולם לא יצא לו לראות פורנוגרפיה במזיד או לאונן ולי היה מאוד מאוד קשה להאמין כי איך יכול להיות.
ואיפה אני שכבר שנים רבות מתמודד אם זה בחיים בישיבה ואחרי זה בישיבה גדולה בצבא וסתם ביום יום כן גם היום אחרי נפילה באוננות שהייתה שפל.
וכבר הלב מתחיל להקהות את הרגשות שוב פעם וזה אני?
ולמה?
ואחרים מה איתם?

אבל כאן מגיע האבל הגדול ביותר - אמונה שזה המסע 
תודה שזו הדרך ואני כאן.
לכעס יש מקום אם הוא מניע אותנו לפעולה וגם אז הכעס הוא על מי?
עלי?
על ה'?
על מי הכעס?

צריך לזכור שאין הקב''ה בא בטרוניא עם בריותיו.
אני אישית קורא אליו לעזרה במילים פשוטות קודם התמודדות וגם אחריה.

תמיד היה לי ספק עם עצמי מה הקב''ה רוצה ממני - התשובה נראה לי לבחור אחרת.
לא תמיד בוחרים נכון אבל אחרי הבחירה הלא טובה מגיע התיקון.

זה קצת בהיבט הדתי 

שאלה שאותי מסקרנת אדם חילוני האם גם מרגיש את הבעיה?

התשובה שאני עונה לעצמי שכן - יש בי חלקים שאומרים גם אם מבחינה דתית היה מותר לאונן או לראות פורנו לא הייתי רוצה להגיע למצבים אליהם אני מגיע שכוללות פגיעה פיזית.
או נפשית.

וצריך לזכור '' מה שקילקלנו אנו יכולים לתקן''
אוהב המון מעריך כל אחד שנמצא כאן שבחר לקחת צעד אחד קדימה

שלום.
אני חושב שאני מבין את ההקשר לכותרת כי אני עצמי מרגיש כעס על כך שיש לי התמודדות עם יצרים ודחפים שבעצם תקעו לי הרבה הזדמנויות בחיים שהייתי יכול להרוויח לולא הדחפים הללו וגם על עצם ההתמודדות הזו שלא נותנת מנוח. האם על זה אתה כועס?

תודה רבה!
באמת העניין של ההתמדה הוא הסיפור.

שמח שאני כאן חלק מהתהליך - ב''ה שעכשיו.
''אם לא עכשיו אמתי''.

יוחאיי היקר והאהוב מאד.
יש לי מה לומר לך חוץ מ....
אני אוהב אותך מאד מאד, וגם אלוקים אוהב אותך מאד מאד, וגם מותר לך לאהוב את עצמך מאד מאד. זה דבר ראשון.
כל הכבוד על הכתיבה הזאת, על הכנות, על הפתיחות. אני רואה כאן הרבה חוסר אונים מול התאווה, וחוסר אונים מול החיים. וכשנמצאים בחוסר אונים ומבקשים עזרה זה כבר עשיית צעד ראשון וצעד שני. וכמובן יש את ההמשך של הצעדים.
אבל תזכור שהתוצאות לא בידים שלנו, התוכניות שלנו יפות מאד ונחמדות, אבל אלוקים מנהל היטב את העולם.
כשהייתי במצב שלך בשידוכים והיו לי הרבה פחדים וחששות וכו', כי גם אני נעלמתי מהישיבה שבה למדתי והלכתי להרבה מאד קבוצות (לא שלפני שהגעתי לקבוצות, לא הייתי נעלם לשוטטויות ושימושים וכיוצ"ב, עד שפעם אחד המבוגרים בישיבה שאל אותי איפה אני מטייל כל היום???, אגב בגלל השימושים היו גם פעמים שהופעתי בישיבה בזמן שבלי השימושים לא הייתי מופיע בישיבה, כמו למשל באחד השנים בחנוכה כשרוב הבחורים כבר חזרו הביתה, ואני רציתי עוד שימוש, ולא היה לי נעים לצאת מהבית סתם ככה, אז סיפרתי להורים שאני נוסע לישיבה לשמוע את השיעור היומי של ראש הישיבה, מה שבפועל באמת עשיתי, ובדרך לישיבה - עם עיקוף גדול - קניתי לי כמה עיתונים, ואח"כ נסעתי לישיבה, קראתי אותם, השתמשתי, ונכנסתי לשמוע את השיעור, ואח"כ חזרתי הביתה) וכמובן שבין היתר היו לי הרבה חששות מה יספרו עלי בשידוכים.
ודיברתי על זה עם הספונסר שלי באותם ימים, והוא אמר לי שתזכור שאלוקים שם אותך במקום הזה, וכנראה שתוכל עי"ז להביא תועלת ותקוה, נסיון וכח, לחברים אחרים שיהיו במצב כזה. להראות לחברים את הנס של אלוקים, שגם במקום הזה אפשר להישאר נקי, ואפשר גם להתחתן בצורה שפויה ושלוה.

אם תרצה תוכל גם לדבר איתי עוד בפלאפון, בשביל לשתף ולפרוק את הכאב.
גם אתמול אחרי שדיברנו, התפללתי עליך.

בהצלחה רבה רבה
אוהב מאד

היי חברים 
אני יוחאיי כיום לא פעיל כ"כ באתר, אני יותר הנמצא בSA אבל לצערי גם זה כבר לא כ"כ
רציתי לגולל קצת את סיפור חיי
אני מיואש ואין למי לפנות, כי פניתי לכולם.
אני נמצא במצב שמדאיג אותי ממש ואין לי איך לצאת ממנו, הדרך רק ממשיכה להסתבך, המערבולת ממשיכה לסחוף אותי פנימה, את הקצה שנכנסתי דרכו אני מזמן לא רואה, אלא שאני גם מתחיל לשכוח אותו כבר, לכן רציתי להעלות את הדברים על הכתב לפחות שישאר משהו ממה שהיה, לפחות כמה מילים, אם אני יצליח לכתוב..

אני יתחיל בילדותי נולדתי למשפחה גדולה, אני ילד סנדוויץ ממש בין הגדולים לקטנים נעלמתי, אבי היה אלים אל כולם וגם אלי הוא היה מכה פיזית ומקלל, הוא סיפר לי תמיד כמה אני לא שווה וכמה אני נורא, אמי הייתה תמיד מרוחקת רגשית, חסומה מאוד, תמיד שידרה לי שאני לא טוב וחייב להשתנות, אני לקחתי את הילדות בצחוק, שכחה היה שם המשחק, שכחה זמנית כך מתברר.

הגעתי לישיבה קטנה ואיכשהו התחלתי לעלות על דרך, היו עושים לנו מבחנים בחומר תורני שאהבתי, והפלא ניצב מולי- הצלחתי מאוד, קיבלתי את הציונים הטובים ביותר ונכנסתי לברנז'ה.  התחלתי מסלול של הצלחה שגוררת הצלחה, מחומר לימודי אחד למשהו, בכל התחומים עליתי והצלחתי, זה היה הזוי אבל בשיא הרצינות, היה לי קשה שהורי שלא אהבתי רואים בהצלחתי ומקבלים כבוד ונהנים אבל לא רציתי בשביל זה להפסיד

במקביל שמרתי על הברית מהוצאת זרע, לאחר פעמיים שלוש שיצא לי בטעות במשך חיי עד הישיבה קטנה שיעור ב' עשיתי תעניות רבות לכפר על עוונותי העצומים, זה לא הפריע להצלחה לגדול ולהמשיך, התחברתי לרוחניות מאסתי כפשוטו בתאוות גשמיות, כל עולמי היה לימוד תורה ותפילה
הייתי הולך לישון ב12 ומשכים ב4 לפנות בוקר לומד סדר של לימודים, מתחיל בגמרא וכלה בנביאים, הייתי מתפלל עיתים בישיבה עיתים בנץ החמה, הרגשתי שהמוח שלי נפתח שאני מבין הכל, זוכר הכל, מחובר ודבק באלוקים אוהב, הייתי בוכה מעל הגמרא בבוקר ששם חלקי מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות, הייתי רגוע ושלוו, אהוב לשמים ולבריות, לא יודע מה זה כעס, רק תורה ועבודת ה'. העצבות היחידה שהכרתי היא כמה אני רוצה להתקרב עוד לה'.
כולם ניבאו לי גדולות ונצורות, גם אני האמנתי בעצמי סוף סוף, באמת אני יכול אני יכול אני יכול!!!

עד כאן גוללתי בתמציות גדולה את מה שקרה עימי מעשית מחשבתית רגשית רוחנית באותם שנים

לישיבה גדולה מיוחדת עליתי, ואני לא זוכר מה בדיוק היה וזה לא חשוב כרגע, אבל בקיצור הלימוד שם היה שונה והכל היה חדש, גם רחוק ממגורי שהיו בתחילת הישיבה בדרום הרחוק, אני מטבעי רגיש וביישן והרבה מאוד קשיים שעצרו את רצף הצלחותי והתעלותי, למעשה התחלתי לראות פה ושם תמונות לא הכי הכי צנועות, התמכרתי לחיפוש תאווה מידי חזרה לבית, בשלב מסויים התחלתי להוציא זרע, וכל זה פעם בחודש בערך כשאני מעלה את סף התמונות והמראות לפחות ופחות צנועות

היו לי עליות וירידות ולא מצאתי את עצמי המשכתי בחיפושי תאווה ותשובה בכיות ושוטטיות בכל מקום שיש תאווה וחזרה בתשובה תעניות ארוכות של ימים רצופים ונפילה כואבת שוב
עד שמצאתי קליטה לאיטרנט פתוח והתחלתי ליפול באופן סדרתי פעם בשבוע לאורך כל הלילה
ניסיתי כל עצה שעולה על הדעת ולא הצלחתי להפסיק, בשלב מסויים מצאתי את שמור עיניך והתכתבתי עם חברים בצ'אט סיפרו לי על SA אבל אמרתי אין סיכוי שאני חושף את עצמי - רע"א של דור הבא.. ויום אחד לאחר חוסר הצלחה להפסיק וייאוש ודכדוך טוטאלי החלטתי יחד עם חבר תוכנית עם רקע דומה לשלי שאני נפגש אתו, סיפרתי לו את חיי לראשונה מחוץ למסך והוא הביא אותי לקבוצות, במשך שנתיים וחצי ניסיתי לעלות על דרך ולא הצלחתי, אמרו לי שאני לא כנוע, אמרו לי שאני לא חוויתי חוסר אונים באמת, אמרו לי שאני לא מתמיד, והבנתי שאני פשוט לא מצליח, הרבה החלטות הרבה נדרים הרבה ספונסרים - הרבה כשלונות.

בישיבה הטובה שהייתי נעלמתי כי הייתי בתוכנית ובקבוצות ושם היה הראש שלי, הייתי עוף מוזר שלא הרבה הכירו, ומי שהכיר לא ידע מה עובר עלי

הריכוז שלי גם ירד פלאים וניסיתי את הריטלין ואת כל חבריו למיניהם, והנה תמכרתי לעוד משהו, הריטלין העיר לי קצת את המוח והזכיר לי מה המוח יכול, עד שהתרגלתי

עשיתי בכל כוחי את התוכנית SA צעד ראשון ושוב צעד ראשון ושוב צעד ראשון ונכנסתי לדכאון, לא ידעתי אבל הייתי כבר בדכאון, לא היה לי כוח לעשות כלום אבל המשכתי ללכת לקבוצות ולנסות ללא הצלחה
ניסיתי טיפולים פסיכולגים ודברים נוספים שלא אפרט מצצתי את מעט הכסף שלא היה להורי ללא תוצאות
לקחתי בשלב מסויים כדור נגד דכאון ורק רציתי לבדוק אבל פתאום גיליתי עולם של פעם שקצת יותר צבעוני מרק התמכרות וקשיים, אז לקחתי והתמכרתי ושכחתי קצת מסבלי, 
הגעתי לשידוכים ואף אחד לא רוצה אותי, זה רק העמיק את הדכאון, נפגשתי פה ושם, אבל לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי,    אני רוצה לחיות בפרישות גמורה ללא קשר לעולם החיצון, למעשה אני נזכר בזה בין שימוש לשימוש, הבטחון שלי חזר להתרסק כמו בילדות הרגשתי שאני מגשש באפילה לא יכולתי לרצות להתחתן, אני לא יודע מה יקרה אחרי זה חוץ מגירושין, וגם אם לא.. מה אני יעשה אתה בכלל???
במקביל אני מנסה הכל גם תוכנית SA גם טיפול פסיכולגי גם כדורים פסיכייאטרים קלים לדכאון וקשב וריכוז, ו.. לאחרונה גם טיפול בהיפנוזה.  אפס!!  נאדה!!!   אין ישועה!
הטיפול עולה להורי הרבה והם לא יודעים בכלל למה זה ובגלל הטיפולים היקרים אני עושה אותם פעם בשבועיים בערך כדי שלא להעמיס על הורי.
לאחרונה גם זה התחיל להיגמר אבי אמר שזה כסף שהוא לא יכול לשלם ואני מה אני יגיד לו? שזה רק חלקית ואני בטיפול מושהה כי זה לא מספיק לטיפול רצוף???

זהו
אין לי עוד מה לומר
אני לא מסוגל לכתוב עוד
אני לא יודע מה לעשות , אני חושש לחשוב על הצעד הבא
דיי באו מים עד נפש, באמת שזה מטורף
אני לא רואה את הדרך חזרה
אפילו כסף לטיפול אין, אבי שבשמים אני מבקש ממך עוד פעם תראה לי שיש תקווה..

אם יש למישהו מה לומר שיכול לומר לי חוץ מתעשה תוכנית ותשחרר, אני מגיע לכל מקום..
אוהב אותכם יוחאיי

מה שכתבת חזק
אומר לך בתור רווק

ערב טוב, השאלות שלך ממש במקום. אתה אדם אינטליגנט וכיף לקרוא את מה שאתה כותב.
קודם כל שאלת: ''כל חיינו יהיו עם גדרות או שנדע להתמודד גם ללא גדרות - ממש לגלוש בחופשיות?''.
נשמע שאתה תופס גדר כמחסום. כמשהו שלא גורם לנו להיות חופשיים. במילים אחרות, שגדרות בעצם מנוגדים לחופש. ובכן, למדתי שיעור חשוב לפני כמה זמן שאני מאמין שיתן לך נקודת כיוון.
אתחיל מהסוף ואומר שגדרות הן לא ההיפך מחופש, אלא אדרבא דווקא משלימות אותו. נשמע מוזר, נכון?
זה נוגע במהותו של החופש, מהו חופש בעצם? אם תשים לב, אנחנו חיים סביב גדרות כל הזמן. אנחנו אוהבים לקרוא לזה חוקים. יש גדרות בנהיגה בכביש - לא ניתן לנסוע בכל מהירות שאנחנו רוצים, יש גדרות בהתנהגות במרחב הציבורי - למשל, לא לגנוב וכדו'. כלומר אני, אתה, כולנו חיים מעצם טבענו סביב מגבלות. משל לבור ששמו סביבו שלטים של זהירות ובנו גדר סביבו על מנת שאיש לא יפול לתוכו. לפני כן, האנשים חששו להסתובב שמא יפלו לבור, אבל עכשיו כשהוא מסומן אין חשש. במילים אחרות דווקא הגדרות מאפשרות לנו חופש. אני רואה אותן כדבר מבורך ולא כפתרון זמני. לא סתם חז"ל גדרו גדרות שקיימות עד עצם היום הזה. 
אינטרנט מסונן, מאפשר לנו לגלוש ללא חשש.
מעקה למרפסת מאפשר לנו להסתובב מבלי ליפול. וכדו'. כגודל הסכנה, כך גודל הגדר ועוצמתה.
עד כאן הראייה שלי כלפי הגדרות שאנו שמים לעצמנו. 
לשאלתך ספציפית, אני מאמין שכן. ''אין אפוטרופוס לעריות'' ולכן כל חיינו נאלץ לעמוד על המשמר. אבל! ואלו החדשות הטובות, יש רמות של זהירות. כלומר, אין דומה אדם שעדיין מתמודד בחוזקה עם הדברים,  לעומת אדם אחר שכבר מצא את הדרך לעזור לו לצאת לאט לאט מהבור. 
ההתמודדות תמיד קיימת אך ברמות שונות. יש כאלו שנדרש מהם מאמץ גדול, ויש כאלו שכבר פיתחו שריר חזק ודרך החיים שלהם מאפשרת להם להתמודד יותר טוב. כמו ש''מתחיל שוב וצועד לאלוקים'' יוכל להעיד. אני מאמין שתמיד התאווה קיימת אך ככל שנלמד ונשתמש בכלים חזקים, נוכל להתמודד. לא צריך לפחד ממנה, אלא לדעת כיצד להתמודד איתה.
מה שמביא אותי לשאלה השנייה שלך. 
איך?
ובכן... זה מורכב. אני לא מכיר אותך מספיק ותמיד ניתן להתכתב בפרטי בנוגע לכך, אבל כתבת דבר יפה. כתבת: ''השאיפה שלי לדעת לגלוש על הגלים לא לטבוע אלא להיות מעליהם''. לכן, הצעד הראשון הוא ללמוד איך לגלוש. עוד לפני שמנסים להתמודד עם הגלים. וכמו שבחוג לגלישה לא קופצים ישר למים אלא מתרגלים על החוף את התנועות, ככה אנחנו צריכים לשמור על עצמנו מלהגיע לכדי ניסיון (הגלים הגדולים) שיהיה לנו קשה להתמודד איתו. 
למצוא איזו טכניקה או פעולה מסוימת בעבר שעזרה לך להתמודד ולחזק אותה. זו תהיה טכניקה שתעזור לך לגלוש על הגלים. וכמובן שגם הכלים באתר נהדרים. אתה לא חייב להתחבר לכולם, אלא בחר כלי שאתה מרגיש שתוכל להתמיד בו והשקיע בו את מירב זמנך. אתה תתפלא מה ניתן להשיג אם רק תתמיד בדבר אחד ותבחן מה יקרה. העיקר הוא להיות עקבי ולא להתייאש. כל צעד קטן הוא הישג.
גם גולש מיומן נופל לפעמים שמגיע גל גדול או כאשר הוא עושה תנועה לצד הלא נכון. שוב, זה חוזר לנקודה שכתבתי בהודעה הכותבת, על היחס הבריא יותר לעניות דעתי, לנפילות שלנו ולכן לא ארחיב. אני מאמין שהיחס שלנו חשוב מאין כמוהו להתמודדות.
כתבתי שוב, ללמוד מהנפילות שלנו. כך כל ספורטאי מצליח עושה. הוא כל הזמן מדייק את הטכניקה שלו דווקא בזכות הכישלונות והנפילות. כך גם אנחנו ראויים לעשות.

אני לא מאמין שאתה בנקודה הזו תישאר לכל החיים. אני יכול להבין מאין היא מגיעה. יש בה קצת ניחוח של ייאוש. שאין באופק פיתרון הנראה לעין. אבל האם זה נכון? עצם היותך כאן, ועצם הרצון לצאת מהמסלול הזה, ובמיוחד הגדרת הבעיה - כל אלו הרבה יותר מחצי הפיתרון. תאמין שאפשר לשנות. '''כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן'. על מנת לצאת מהתקיעות יש לנסות משהו שונה. משהו חדש. משהו שלא יגרור אותנו אחורה או לאותו מקום שאנחנו לא רוצים להישאר בו. כאמור, האתר והכלים הם דרך מצוינת לנסות משהו אחר.
זה דורש אומץ שאני מאמין שקיים בך.

אילוף ללא הגדרות לדעתי לא קיים. כפי שכתבתי,  כולנו חיים בתוך מסגרת שמאפשרת לנו דווקא להתנהל בחופשיות בתוכה. אין פירוש הדבר שאנחנו לא חופשיים. אנחנו חופשיים בגלל שיש משהו ששומר עלינו. שעושה סדר וגבול כדי שלא יהיה בלאגן שלם. כפי שאני בענווה מנסה לעשות. מנסה לסדר ולתת כמה נקודות שהלוואי ויוכלו לעזור אפילו במקצת.
כתבת: ''מעריך כל אחד שבוחר לקחת את החיים בידיים ולא לתת לשטף של החיים להביא אותו למקומות שלא רוצה להגיע אליהם''.
אתה ממש מתאר את עצמך, אתה זה שבוחר בעצם השאלות שלך, לקחת בעלות על סיפור חייך, אתה זה שלא רוצה להגיע למקומות שאתה סולד מהם, אתה זה שבוחר לשתף באומץ ולבקש עצה. תעריך גם את עצמך
אתה בהמשך תוכל גם להגיע לרמה של לא לתת לשטף הזה לסחוף אותך יותר מדי.
כפי שגם כבר כתבתי, זה תהליך שדורש סבלנות. לאט לאט מתקדמים. תן לעצמך חמלה בתהליך ותשתדל לא לשפוט את עצמך בצורה קשה מדי. זה לא עוזר אלא רק מוריד אותנו יותר, במקרה הרע, ובמקרה הטוב גורם לנו להיתקע במקום.
מוזמן תמיד לפנות אלי בפרטי אם תרצה לשתף בפרטים יותר ספציפיים. ''השכל לא חונה רק אצלי'', מקווה שעזרתי.

דייב 2 ושמח בחלקי.

תודה לכם שאתם כותבים זה נותן לי כח לדעת שאני גם יכול.
כן היום אחרי נפילה אני אוגר כח מחדש להתחיל להמשיך את המסע אל החופש.
שאני רואה את מספר ימי הנקיות שלכם אני מקנא.
קנאה חיובית כן גם אני רוצה 
בעז''ה עוד אגיע לשם.
מה מחכה לי בדרך לא יודע אבל זה יגיע.

אחים יקרים למסע הרווקים.
גם אני רווק.

במקום מסוים אני שמח על כך שאת המסע לחופש אני עושה כרווק ולא כנשוי.
איזה שמחה גדולה זו תהיה להגיע לאישה בצורה נקיה ומפוכחת מה שעברנו מה שנעבור נדע שזה מסע שלנו שלא מושפע בגלל בת הזוג. היא תהיה הכי מדהימה וטובה עבורי.

נדע לא להשליך עליה את ההתמודדות שלנו.
לא נשליך עליה את הדחפים או את הפנטזיות שלנו.
את הבריחה שהתרגלנו עליה נדע לא לברוח ושאם יבוא רצון לברוח נדע שלא היא הגורמת זו אחריות שלנו.

מה שיושב עלי האם נכון לשתף?
עד כמה?
אם בכלל?

הרי זה התמודדות לכל החיים ואני שמח שעכשיו אני מתמודד ולא אחרי.
זה מעצב את הקו האישי.

יצא לי ללכת פעם לקבוצה והבנתי טוב שבאתי רווק ולא נשוי - רצון ה'.
אדם נשוי זה מורכב יותר בהשלכה עליה על הזוגיות על הבית.
כל אחד במקום שלו שצריך להתמודד.

תזכרו מה שאנו עמלים עליו כעת יתן לנו לקצור את הפירות בעתיד.

כותב אחרי יום לא פשוט מבחינת התמודדות אישית.
תדעו שבאנו לנצח - בדרך אולי נקבל מכה אבל אנו יודעים לקום.
נעזר בקב''ה בחברים.
ובעז''ה ננצח.

אשמח לשמוע את דעתכם האם נכון לשתף.
במה עד כמה?

אשמח בפרט לשמוע אנשים שכבר עבורו את המסע וחיים בזוגיות.
תודה רבה 

האלן אחי גם אני בן 29 רווק ומכיר את המלחמה ומה שאתה עובר, לא קל לנו בכלל במיוחד שאנחנו רווקים

אח יקר
תודה רבה לך על השיתוף.
לא קל לשתף ף.
קל ליפול לא קל לקום.

אל תיתן לרעשי רקע להפיל אותך שוב.
הקב''ה אוהב אותך כמו שאתה.

תעצרו רגע תעריך את עצמך על מי שאתה.
על מה שעברת על מספר גדול של ימים - הלוואי עלי אני גדול ממך בכמה שנים והלוואי עלי רצף ימים כמו שלך גם 60 יום הייתי לוקח בשמחה.
אל תיתן לעצבות להפיל אותך.
שא תפילה לאלוקים וה' יהיה בעזרתך 

נפלתי היום לאחר מלחמה של משהו כמו 60-80 יום לא ממש בטוח אפילו מעל קצת יש מצב
אתמול תפס אותי קרי בלילה והצלחתי לעצור אותו
היום לצערי קצת הייתי בסוג של עצבות טיפה ונפלתי מיקודם לצערי
מנסה לא להתבאס אני בן 29 וצופה בפורנו מגיל 15-16 זו הפעם הראשונה שהצלחתי לשמור מעל חודשיים
אפילו יותר מחודשיים , אני לא מחפש תירוצים אבל אני בן 29 אני רווק זה מאוד קשה לי, לפעמים זה גם כואב
אני מדבר עם מישהי אבל לפעמים אני כזה מרגיש שהיא לא כזה הטעם שלי ואני מפחד פשוט לזרוק את עצמי ככה באמונה של פשוט להכיר להתחתן ואז מה יהיה , הדור הזה כל כך מבלבל הכול כל כך קשה ניסיתי להתחזק בית כנסת שיעורי תורה , היום הגעתי אחרי העבודה הלכתי למחשב ראיתי קצת כתבות כאלה אחרי זה שיחקתי קצת במשחק מחשב ואז נפלתי , הרגשתי כאילו שאני יכול להתגבר ואני לא כזה רוצה את זה אבל כאילו בכוח עשיתי את זה
אשמח לדבר קצת

קודם כל תודה רבה רבה על הדברים.
ממש ''מים קרים על נפש עיפה''.

כתבת על נקודה של אילוף ועל נקודה של גדרות.

הנקודה של אילוף אני ממש מבין אותה '' עיר פרר אדם יוולד'' והתפקיד שלי הוא לנתב את הכוחות בצורה נכונה וטובה בזמן הנכון.

הנקודה של הגדרות היא חשובה עד מאוד.
ב''ה יש לי גדרות ולפעמים אני מזהה פרצות. ממש פרצה הקוראת לגנב.

הכלי שלי של חכם כמו בלש הוא חשוב לזהות לתקן להתקדם.

לעשות תשובה תיקון ולהמשיך הלאה 

המטרה היא להיות נקי.
לא לדכא את הכוחות שלי.

מה שממש תופס אותי זה לפרוץ את הגדרות או לא למצוא פריצות - או בנוסח אחר לא ללכת למקומות פרוצים גם אם זה במחשבה דיבור או מעשה קושי.

אז השאלה היא חוזרת אלי ואשמח לעזרתך.
כל חיינו יהיו עם גדרות או שנדע להתמודד גם ללא גדרות - ממש לגלוש בחופשיות?

השאיפה שלי לדעת לגלוש על הגלים לא לטבוע אלא להיות מעליהם 

אבל איך?

לאחרונה הבנתי שלא משנה כנראה זה סיפור החיים שלי בנקודת הזמן הזו לכל החיים.

שמח שאני חלק מהפורום.

אם יש לך רעיון איך ניתן לאלף ללא הגדרות אשמח ממש לשמוע.


תמשיך לעשות חיל 
אוהב המון ומעריך כל אחד שבוחר לקחת את החיים בידיים ולא לתת לשתף של החיים להביא אותו למקומות שלא רוצה להגיע אליהם.