כשאני מסובב את הראש אחורה ומסתכל אל עבר העבר אני רואה דרך מלאה בבורות, עמוקים יותר ופחות, בורות מלאים בתאווה, דרך החיים שלי לא הייתה לגמרי חלקה היו התמודדויות במהלך הדרך התמודדויות של חיים, במחלה פחדתי להתמודד לרדת לבור, ניסיתי תמיד למלאות אותו בתאווה.

אני רוצה לברוח. זה חזק ממני. גם כשאני מחובר ומפוכח ועושה פעולות, יש רגעים כאלה, כי בריחה היא ברירת המחדל שלי: ממחוייבות, מאחריות, מעימותים, מפגמי אופי.

כל דברי החיזוק והנחמה, ההיזכרות באהבת ה' אליך בפרט, ובמיוחד בשעה שאתה נופל וזקוק לאהבתו, כל ההתפכחות מטמטום הלב המעכב את התשובה, העצות נגד הפחד, הייאוש והבדידות הם כולם כמו חברים טובים.

היות והצעד העשירי הביא לי המון שלווה איזון רגשי והתקדמות רציתי לשתף אותו איתכם: הצעד הזה בשבילי פריצת דרך, כל הזמן בהחלמה תמיד היו לי עליות וירידות ניתוק וחיבור, מעידות ונפילות, כישלון והצלחה, כמו שאומרים: ההוכחה שאתה חי שכל הזמן דברים זזים. בדיוק כמו מוניטור שעולה ויורד ברגע שהכל ישר - יש מוות.

במעידה האחרונה שהיתה לי, חזרתי אחורה בזמן לנפילות, והרגשתי שוב את הסיבה שבגללה אני לא רוצה ליפול, לא רק הכאב שאחרי הנפילה, כאב שבחסד אלוקים נחסך ממני כי לא נפלתי, אלא הכאב של לפני הנפילה.

יש אנשים שנולדו לעבוד את הקב"ה עם עומק הרצון, עם לב שבור מכישלון, עם אלף החלטות חוזרות ונשנות לא לחטוא – שכל אחת מהן נעשית יהלום בכתרו של המלך.

נינוחות עם מי שאני. כולל כולי. כולל הצדדים הקדושים וכולל הצדדים שבעבר החשבתי לטמאים ביותר. אני גם ירא השמיים, וגם רוצה לראות פורנו, ואני מצליח לחיות עם זה בשלום, מה שמאפשר לי להתמודד עם הרצון הזה לראשונה בחיי, ולהפסיק לראות פורנו.

אתחיל מהנקודה בה אני נמצא כרגע: אני נקי בנס אלוקי נגד כל הסיכויים 52 ימים. האמת היא שמספר הימים של הניקיון לא כל כך חשוב, לא זו המטרה העיקרית של התכנית, "לספור ימי ניקיון"; מה שחשוב הוא להיות נקי ולעלות על דרך של החלמה. אבל אחרי ככלות הכול, הימים כן מבטאים את הנס הגדול.

בלבלתם אותי לגמרי. כול הכבוד. הבאתם אותי להכרה שאני חסר אונים. קיבלתי. באמת. אבל זה רק מסבך אותי יותר, כי עכשיו אני לא מצליח להבין מהיכן אקח את הכוח להרים את הטלפון... כי לי אין כוח מולה, והיא הרי לא תתן לי להרים אותו... וחוצמיזה, באותם הרגעים אינני רוצה לוותר ואין לי כוח לוותר...

יש סצינה בסרט שעוסק בהתמכרות לסמים ואלכוהול, בו שואל אחד המחלימים את המדריך במוסד הגמילה, מתי הוא יוכל לצאת שוב לדייטים עם נשים. במילים אחרות הוא שואל, איך הוא יידע מתי ההחלמה שלו מבוססת ויציבה באופן שהוא כבר יכול להתקדם לשלב נוסף בחיים מבלי להסתכן שבכל רגע הכל עומד להתפרק שוב.

אחד ממעכבי התשובה הנוגע לקבלה על להבא, הוא מה שאנשים נוטים לבלבל את שקיעתם בחטא ואת נפילותיהם הרבות עם מה שאמרו חז"ל: "האומר אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה".

חז"ל במדרשים ובגמרא תיארו את עבודת ה' באופנים רבים ושונים. יש תיאורים של קושי ויגיעה רבה, ויש לעומתם תיאורים הפוכים של קלות ונעימות.

לאחר תקופה משמעותית של נקיות (חצי שנה), אני מרגיש צורך להודות לה'. אני עובר בימים אלו תקופה לא קלה מבחינה אישית, שקשורה בעיקר לפן המקצועי והתעסוקתי. ומבלי לשים לב כמעט, אני עובר אותה כמעט ללא בריחות לתאווה.

לפעמים זה יכול להיות ממש ממש מוזר. אני ביום טוב, מחובר, השמים כחולים והציפורים מצייצות (זה סתם נכתב כדי שיהיה מעניין...), ופתאום משום מקום, בום טראח! אני מרגיש את התאווה מגיעה לביקור. היא לא דופקת בדלת בצורה מנומסת ושואלת אם אני מוכן לתת לה להיכנס היום, ממש לא.