אחד מפגמי האופי שיותר מאפיינים אותי זה האדישות. אני לא יודע מה קדם למה, הביצה או התרנגולת. כלומר, האם קודם הייתי משומש, ובשביל לא למות מרוב יסורי מצפון נהייתי אדיש. או שבשביל לברוח מפגם האופי של האדישות נהייתי מכור. אבל אני אדם אדיש.

הקבלה-על-להבא היא החלטה שלא נחזור עוד אל החטא הזה לעולם. כחלק מהתשובה אדם צריך לקבל על עצמו שאם יבוא ניסיון לידו – לא יחטא. ואכן, ברגע שבו נעשית ההחלטה הזו, היא נעשית באמת.

מה קורה כאשר מכניסים תמונה לתכנת עריכה (פוטושופ). ניתן בלחיצת מקש להפוך אותה פתאום לצבעים עזים במיוחד. האנשים, העצים, השמים ובכלל... הכל נראה סוער פתאום. לא ברור בכלל כיצד במרכז התמונה צועד לו בנחת אדם, כאילו כל ההיסטריה סביב אינה נוגעת לו.

אם אדם עשה בתוך שעה מצווה אחת ועבירה אחת – הנפש שלו מרגישה שהעבירה שוקלת יותר מהמצווה. הנזק שבעבירה מונח ממש לפניו על השולחן והורס לו את התמונה, אבל התיקון והבניין שבמצווה רחוקים ממנו ולא משפרים את המצב.

כל החומרים ההרסניים, בין אם אופיום קוקאין או אחרים, הם למעשה משככי כאבים. בחלק מהם באמת משתמשים כמשככי כאבים, אבל בכאב פיזי ובכאב רגשי, הסבל נחווה באותו חלק של המוח.

זה התחיל בערך בגיל 12. גדלו לי שערות בכל מיני מקומות בגוף, ויחד אתן הופיעו הזיעה והסירחון. בהתחלה זה היה נסבל, אבל לאט לאט זה הלך והתגבר וחששתי שאנשים סביבי ישימו לב. הפתרון היה פשוט: עברתי לבגדים ארוכים. כל השנה. רצוי כמה שיותר עבים.

הסיבה שהתשובה מועילה נעוצה בהגדרת היסוד של עבודת הנפש הנדרשת לתשובה והיא: שהטוב שבי הוא אני באמת, ואילו הרע אינו אני.

לא פעם הרגשתי תקוע. בדרך ללא מוצא כשאין לי מושג מה הצעד הבא שכדאי לי לעשות, הספונסר לימד אותי 'לבדוק את המניעים', אבל ללא הועיל, בדקתי ויצאתי עוד יותר מבולבל... בחלק מהמקרים נקטתי 'בשב ואל תעשה' והיכן שהייתי מוכרח לנקוט בפעולה השתדלתי להתייעץ כשמראש קיבלתי על עצמי את העצה כהכוונה מלמעלה. זה עבד לי, עם הזמן רכשתי יותר ניסיון והיו לי הרבה פחות התלבטויות.

מתקשה להאמין. קודם כל אודה על הנס הגלוי שמתרחש איתי ברגעים אלה ממש. אני נמצא לבד בבית, הסמרטפון החדש שלי לידי, חסום אבל באופן שאם הייתי ממש רוצה הייתי יכול לפרוץ אותו, ואני לא רואה עכשיו פורנו.

כשאדם רוצה להיות דווקא צדיק גמור, קשה לו להיות בעל תשובה. על כן ראוי לו לאדם שתמיד ישים אל לבו את השאיפה להיות בעל-תשובה.

הם התקדמו לאט, הכול היה רגוע. המימיות מוחרשות, הפנים צבועות בשחור. עלטת הלילה מכסה עליהם, שלא יזוהו, שלא יישמעו. אפילו הירח הסתתר הלילה. נשארו רק כמה כוכבים. המפקד נגע בקשר שלידו, בסימן המוסכם שפירושו "לעצור ולהשתופף". הקשר נגע בחייל שמאחוריו, וכך עברה ההודעה במהירות עד לסוף הטור. תוך שניות היו כולם שפופים על הקרקע, ממתינים להנחיות חדשות.

הוא קם בבוקר עם האנגאובר נורא, כאב הראש היה בלתי נסבל לחלוטין, אבל כל זה לא הפריע לו בכלל. כשהוא רוכן על מנת להקיא את נשמתו, מה שבאמת כאב לו היה הזכרונות מהלילה האחרון. למרות שהיה שיכור כלוט, הוא זכר בבירור את מאורעות הלילה האיום הזה. לא היתה זאת מעידה ואפילו לא נפילה, זאת היתה התרסקות טוטאלית.

את הטיפול הזה אני צריך לעשות לעצמי כל הזמן, והחלמה פירושה שאני מחוייב להמשיך לטפל בעצמי בכל תחום, אפילו כשמדובר על משהו שנראה הכי לא קשור בעולם לבעיה שבגללה הגעתי לכן כמו לא לפספס צחצוח שיניים, או להתחיל לנקות עם חוט דנטלי. כי החלמה פירושה שאני מחלים מבעיה כוללת של הזנחה.

צריך להבין שמציאות של תשובה היא לא מציאות דיעבדית, כמו שעלולים לחשוב. ודאי שמצב של חטא הוא מצב לא רצוי, ואדם לא רוצה ח"ו לחטוא כדי להיות בעל תשובה, אבל זה שיש בעולם בעלי תשובה הוא דבר מכוון מאת הקב"ה ורצוי לפניו.