עבודה קשה ועמל מתמשך אינם כלל דבר שאדם אמור לסבול ממנו. יגיעה בדבר אהוב ממלאת את הנפש שמחה וסיפוק, נותנת לאדם שלווה וטעם לחיים.

עברה לה שנה שנה נפלאה. היום זה יום של ציון דרך של שנה נקיה, ציון דרך לתקווה גדולה שהולכת ומתגשמת הולכת ומתגלגלת. אולי סוג של כדור שלג שהולך וגדל וכל מה שנשאר לנו זה לתקן סטיות בדרך, תיקון של פעולות קטנות ששומרות על הכדור בשביל הנכון בדרך אל היעד הנכסף.

התשובה אינה רק קלה, אלא כדברי הרב קוק: התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים, עליה בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות.

המחלה טרפה הכל, בעולם הזה יש רק "אני" משועבד לצרכים שלה. תן לי עוד היא דורשת, היא רעבה ואין לי איך להשביע אותה, עוד נפילה ועוד אחת, היא לא נחה. תן לי עוד!!! היא מפעילה עליי רגשות אשמה, לא קיבלתי חום, לא היה לי אהבה, גם בבית לא היה לתת לילדים. עכשיו תן לי פיצוי.

ברגע שחדלתי להשתמש בתאווה התחלתי להתעורר רוחנית. לא ידעתי לקרוא לזה "התעוררות רוחנית", אבל כן הרגשתי שמשהו שישן בי מתעורר. ממש מיד הרגשתי רצון חזק לעשות את הדברים אחרת. הרצונות הרגילים לא נעלמו, אבל יכולתי להבחין במשהו נוסף חדש, ברוח חדשה. לדוגמא, פתאום רציתי להתפייס עם הכוח העליון שלי, מה שגרם לי להשתדל יותר בקיום מצוות.

התשובה קדמה לעולם, והיא התוכן המהותי שלו. תשובה היא כל מטרת קיום העולם הזה, שנברא כנפרד מה', כמציאות עצמאית ובלתי-תלויה (ולכן הוא עלול מאוד לבוא לידי חטא) על מנת שיוכל לשוב אל ה'.

לפני שהייתי מוכן לקבל את עצמי, לפני שהייתי מוכן לקבל את המציאות של חיי כפי שה' החליט שהיא הנכונה ביותר בשבילי, לא הייתי מוכן לשום שינוי כלשהו. ומדוע שאשתנה? הרי אני האדם המושלם! איש לא יגיד לי איפה יש בי טעות או אם אני לא בסדר.

"ושמחת בחגך והיית אך שמח". בשביל מכור, מה זאת שמחה? להשתמש יותר ויותר עד הנשימה האחרונה, עד איבוד הכרה עד אובדן תחושה. לברוח להסתתר להתחבא, לרוץ לתאווה למשוך את התענוג מעבר לקצה.

למעלה ממאתיים וחמישים תורמים התגייסו וביחד הקמפיין הוכתר בהצלחה בתרומות בסך 101,381 ש"ח!

יומיים לפני החג קיבלתי מתנה מופלאה. אדם שפגשתי לראשונה בתוכנית שאל אותי איך הוא יכול להתחבר לתפילות החג.. "זו רשימת מכולת", "אני לא מצליח להתחבר לשבלונה הזו", סיים. ואני חזרתי שנים לאחור. לימים בהם אני לא התחברתי "לשבלונה". עניתי לו שכדאי לו להמשיך בתהליך שלו, שמניסיוני זה משתפר. שמה שעזר לי היה להתאמץ. שניסיתי לצקת לתוך המילים את חיי שלי. ספרתי לו בקצרה על עצמי ועל התהליך שלי.

שנים על גבי שנים הייתי בסבל בל יתואר של מחלה ושל שימוש בתאווה, האמת היא שלא כל כך ידעתי עד כמה אני סובל, גם לא כל כך ידעתי שבאמת יש פתרון, הייתי משוכנע שאני חוטא ופושע ואתה שונא אותי על כל פעם שאני מאונן, או כל פעם שאני מפנטז על לא יודע מה. לא יכולתי להכיל את רגשות האשמה, לא יכולתי להאמין על עצמי שאני בוגד ופושע.

בכל מה שקשור לפגם הברית יש ריכוז מדהים של 'יצר הרע' המחופש לצדיק ובא בעצות שונות ומשונות. ונעמוד על שתים מתחפושותיו העיקריות:

צריכין לידע שכל מה שכתוב בספר ראשית-חכמה ושאר ספרי קודש עניני קדושה וטהרה גדולה ועוצם הפגם והעונש של כל חטא ופגם אפילו כל שהוא, אין הכונה בכל זה בכדי לרחק את האדם מעבודתו ית' ולהחליש דעתו ביותר ח"ו.

לרבים מאיתנו 'החגים' מרגישים כמו ים המלח, לא רק בגלל המקום הנמוך שאליו לא מעט מכורים יורדים בהם, אלא בגלל שכמו בים המלח המקורי, ככל שיש לך יותר פצעים זה שורף יותר... וזה בכלל לא משנה מי פצע אותך, והיכן נפצעת. זה פשוט שורף. כן, אשמה שורפת, בושה בוערת, והפחד, אוהו, זה כבר טיגון בשמן עמוק.

במוצאי הצום, אחרי שעות שאני עומד שליח ציבור, והשירה ובית הכנסת הצפוף, היה לי כמובן חם והזעתי, ואז יצאתי החוצה אל הרחוב הקר ומיד עלתה לי מחשבה בראש שזה לא טוב כי אני עלול להצטנן מהמעבר מהחום אל הקור. באותו רגע ידעתי על מה אכתוב הלילה, ידעתי שאכתוב על הדרך בה הצטננתי לא רק באופן פיזי אל בעיקר באופן רוחני, על הדרך בה המחלה שלי החמירה עם כל נסיון נוסף להתעלות ולהתחבר לקדושה.