לאחרונה הייתה לי מעידה די מפחידה, ממש כמעט נפלתי. אסירות תודה אבא אוהב עצר אותי לפני כן ועזר לי לוותר על התאווה רק לאותה שעה. הספונסר שלי אמר לי שאני צריך לחזור לצעד ראשון ולהבין מה אני מחפש שם? מה אני מחפש בתאווה?

לא ייאמן שחלפה שנה מאז שהפסקתי לעשן. נכון, לא הצטרפתי לתוכנית בשביל זה, אבל קיבלתי על הדרך עוד מתנה יפה, וגם היא רק להיום. זה פשוט הפסיק להיות הרגל אימפולסיבי. יכול להיות שאני כבר לא הייתי חייב מנות קצובות של ניקוטין כדי להעביר את היום?

בכל קבלה שרוצה לקבל על עצמו [קבלה חיובית ומעודדת] צריך תחילה לחלק את הנסיון לחלקים קטנים ולקבוע קבלה על חלק אחד.

פעם קניתי לחבר ספר שנקרא "הדרך הקלה להפסיק לעשן" בתוכן העניינים מופיע פרק 21 "היתרונות של להיות מעשן", הייתי מופתע והרגשתי צורך לדפדף לפרק 21 ובו היתה כותרת "היתרונות של להיות מעשן" ומתחתיה דף ריק.

אני לא מאמין שאני כותב את זה אבל בזכות התוכנית אני נקי לראשונה 90 ימים. זוכר שהגעתי לכאן לפני 7-8 חודשים, הייתי בטוח שאם אגייס מספיק כוח רצון - אשאר נקי לעולמים. זוכר שבהתחלה חשבתי שהטבלה של ה-90 יום לא בשבילי, מספיק שאבקר באתר מדי פעם ואשאר נקי...

אם כבר נמצא במלחמה עם היצר הגדול כהר גבוה, צריך להיזהר מאד בשלושה היסודות.

לא נעים להודות אבל האמת היא שמרגע שגיליתי את התאווה (או שמא היא גילתה אותי), אני חי בסרט. הצורה שבה אני חווה את המציאות כשיש בה איזשהו מגע עם תאווה, לא מציאותית. לא משנה מה מתרחש באמת, מבחינתי יש שם משהו מיני - ההתמכרות שלי לתאווה מעניקה לכל משפט, מילה, הינהון או אפילו מבט, גוון תאווני.

אתמול זכיתי לקבל שיעור נוסף בחינם לגמרי, מה קורה למכור שנמצא בתוך ההתקפה ברגע שהוא מתבלבל בתפקידים וחושב שהוא אלוקים של עצמו. ספונסי שלי (חבר יקר שאני משמש לו "מאמן" בתכנית, נקרא ספונסי, והמאמן נקרא ספונסר), אחרי תקופה יפה של נקיות טובה, החליט ללכת לרקוד עם השטן. למרות כל מה שיכולתי לומר לו, ולמרות כל מה שהוא ידע בעצמו, הראש החולה שלו סיפר לו שהפעם זה יהיה כיף, שהמחיר לא יהיה יקר, ושבאופן כללי זה הדבר הכי נכון לעשות.

לעתיד לבא מגלה כל אחד מה שלא ראה בעולם הזה. הצדיקים מגלים אז שיש ליצה"ר גם צד שני של כח גדול כהר גבוה והם לא ראוהו ולא נפגשו עמו כלל, ולכן הם שמחים בראותם ממה ניצלו.

יש בדיחה שאומרת שתשעה מכל עשרה גברים צופים בפורנו, והעשירי שקרן. אז גם אם זה לא מדוייק, בודאי יש בזה משהו כדי להעיד על כך שצפיה בפורנו (או אוננות) היא משהו שהעולם מתמודד איתו במימדים עצומים. ובכל זאת, למרות הכל, לא כולם מכורים. לא רק שלא כולם מכורים, אלא שרוב מוחלט של הצופים בפורנו (הן הקבועים והן החד-פעמיים) אינם מכורים. השאלה היא כמובן מה גורם לנו להתמכר?

אני לא מפחד מאלול. אני מתרגש ממנו. ובעיקר מהנס שלו. הנה לפני 4 שנים בראש חודש אלול אחרי שתקעו בשופר, הכנסתי את הבן שלי לכיתה א' ולחצתי את היד של המלמד שלו ואיחלתי להם בהצלחה ו.......הלכתי להשתמש.... אני זוכר שממש שנאתי את עצמי לעזעזעל 'אלול' הילד שלך התחיל ללמוד מה אתה מצפה... לא עמדתי בזה. מרוב אשמה ובושה השתמשתי באותו אלול עוד כמה פעמים. סבלתי נורא. החלטתי שאני יתרום כסף לצדקה... וזה לא עזר... לא דיבר אלי לא שופר ולא דגים שרועדים פשוט הזרקתי חומר וסבלתי.

וזה סוד הצלחת הצדיקים שמרחיקים את עצמם מן היצר ביותר ונשמרים ממנו בעודו כחוט השערה, ולכן אין נפגשים עמו כלל בהיותו כהר גבוה.

ישנם שני מושגים דומים בהם אנחנו משתמשים הרבה כאשר אנחנו מדברים או כותבים על ההתמכרות שלנו למין ולתאווה, האחד הוא אובססיה והשני כפייתיות. לכאורה נראה שאלו צמד מילים נרדפות לתאר את אותו מצב, אבל למעשה מדובר בשני דברים שונים לחלוטין, ולמרות שהם משיקים אחד אל השני, יש להם תפקיד אחר הן בתהליך ההתמכרות, הן במחלה והן בהחלמה.

פחחח, חשבתי שאני חכם. איזה הדיוט. אבל האמת שיכול להיות שאני חכם, יכול להיות שאני מאוד חכם, אבל זה פשוט לא שייך. זה כמו להעלות את איינשטיין לבמה מול אלוף העולם באיגרוף ולחשוב שיש משמעות לחכמה שלו, הוא הרי "מבין" איך העסק הזה עובד ומה קורה כאשר היד זזה והאטומים והמולקולות מסתובבים וכן הלאה.