אני רואה אותך שם למטה, ואני שמח לראות שאתה משתמש כל כך טוב עם המתנות שנתתי לך. אני רואה אותך מתמודד עם קשיים, מנסה לשחרר, עומד מול אתגרים ועושה את מה שאתה יכול כדי להמשיך להתקדם בחיים שפויים יותר. אני רואה אותך ונהנה, אחרי כל השנים האלו שראיתי וכאבתי.

מאז ומתמיד אהבתי לדמיין את עצמי חי בתקופת יציאת מצרים קריעת ים סוף, והזמנים שאחר כך, קירות המים השקופים עם כל מה שניבט מהן עצרו את נשימתי, ההליכה באדמת הטרשים, בחיפוי ענני הכבוד מכל עבר קסמה לי, הייתי מוכן לתת המון בשביל לראות את ישור פני השטח מלוא האופק על ידי עמוד הענן, לא נראה לי שהייתי מוכן להירדם כשעמוד האש היה נכנס לפעולה..

נניח שלוקחים חולדה ומכניסים אותה לכלוב. החולדה מתחילה להסתובב ופתאום מגלה דוושה, היא לוחצת עליה ובאותו רגע נפתח פתח בכלוב ומוכנס לכלוב מזון שהיא מאוד אוהבת. בתחילה היא לא מקשרת בין הלחיצה על הדוושה לבין המזון שהוכנס לכלוב, אבל כשהיא לוחצת פעמים נוספות ובכל פעם אחרי הלחיצה היא מקבלת מזון, היא "קולטת" שהלחיצה משתלמת, וממשיכה ללחוץ על הדוושה שוב ושוב. למעגל הפשוט הזה קוראים "חיזוק חיובי", והוא נכון בראש ובראשונה עלינו, בני האדם. כאשר אנחנו עושים פעולה מסוימת והיא מניבה תוצאות חיוביות, אזי הנטייה הטבעית שלנו היא לחזור על הפעולה שוב ושוב.

אין למדוד כלל מערכת המצוות כנגד מערכת העבירות כי אין שום שוויון ודמיון ביניהם, כמבואר בספר תומר דבורה.

אני אוהב מאוד את קריאת מגילת איכה. לקבל השראה ממנגינת הרקע העצובה/מתוקה, להתכנס בתוך עצמי, ולהתמכר לעצבות משכרת חושים. תשעה באב תמיד היה בשבילי יום של "חשבון נפש". יום שבו אני נזכר ברגעים קשים שהיו לי, ושוקע בדיכאון מענג. מדמיין מה הייתי יכול להיות אילו לא היה...

עבור המצוה משלם הקב"ה בעצמו ובכבודו, ועל כן השכר הוא לעולם בלי גבול כמו שהקב"ה בעצמו אין לו גבול.

ארגנתי סעודה גדולה. הגעתי וראיתי אדם שאני מאוד לא אוהב (כנראה הוזמן בטעות). הטינה הציפה אותי ובקשתי ממנו לעזוב. הוא בקש להישאר והציע כמה הצעות, אך לא ויתרתי. בסוף הוא עזב.

פחדתי מאוד לעלות לקבוצות הטלפוניות, אבל כשהגיעו מים עד נפש ופיתרון אין - הייתי מוכן לעשות גם את זה. בפחד ובחרדה התקשרתי לקו החם והפנו אותי. אני עדיין זוכר את הקבוצות האלו שהיו לפני שנה וחצי, כמה חברים מחלימים, פשוט תענוג. עם התקדמותי בתוכנית הסדר יום שלי גם התחיל להחלים ופשוט אין לי זמן לעלות לקבוצות האלו. זה חרוט לי על הלב כתקופה שהשפיעה מאוד לטובה על ההחלמה שלי ואני חושב שזה יכול לעזור מאוד לחברים במיוחד בתחילת הדרך.

טעות נוראה היא לומר שמאחר שנכשלים כ"כ הרבה לא שוה יותר לעבוד על ענין זה. זהו מעשה היצר ממש. אלא גם אם נכשל שלוש מאות פעמים ביום, כדאי לו לכבוש את יצרו אפי' פעם אחת.

מה שגם מאוד עזר לי זה להכיר את שלבי המחילה. קודם כל אני חייב להכיר בכעס שלי על מי שפגע בי פיזית, מילולית או נפשית. אח"כ אני מודה בכעס שלי על מי שלא כ"כ קשור לטינה, כמו ההורים שלי שלא תמכו בי, המורים שלא הצילו אותי, או שלא עודדו אותי להיות פתוח יותר. אח"כ אלוקים שבסופו של דבר אחראי על הכל.

איכה אשב בדד, אני עם עצמי. לבד. חי בתוך בועה, בריכוז עצמי. נורא. על החורבן האישי, של מקום קדוש. פרטי. חרוב עד היסוד, מסביבו חומה. כבוד.

צריך גם לידע גודל שבח הנזהר בזה, שאע"פ שנכשל כמה פעמים מ"מ אם לעומת זה הרבה פעמים מנצח ומתגבר על תאוותו אז באותו פעם הרי הוא ממשיך אור הקדושה על עצמו ועל העולמות באופן קדוש מאד מאד וכו' ואין לשער גודל רוממות קדושת זה האדם הכובש תאוותו בזמן תוקפו וכו'.

למסור את חיי ורצוני להשגחת אלוהים, זה לא פחות מהסבת מקצוע בשבילי. העסק אצלי עבד די ברור, אני אומר לאלוהים מה אני רוצה שהוא יעשה בשבילי. מה אני רוצה ממנו. איך בדיוק אני רוצה שחיי יראו.

כפיים לי. חודש נקיות, איזה כיף! מחלים דגול שכמוני... אה, מותר לי עכשיו קצת פייסבוק, הרי יש לי כבר 100 חברים מהתכנית ואני הולך ל4-5 קבוצות בשבוע בנוסף לקבוצות הטלפוניות אז בטח אדע להתקשר כשארגיש חסר אונים...

לא יזלזל כלל וכלל במעשים הטובים שעשה בענין הזה, אלא אדרבא יעודד את עצמו תמיד כמה חשוב כל הצלחה אישית וכל וויתור עבור הנושא הזה על אף המכשולות הרבים.