אחת ההפתעות הגדולות שהיו לי כאשר היתה כאשר הבנתי שהתאווה היא לא הבעיה אלא הפיתרון, ובעצם אני משתמש בתאווה כדי לפתור הרבה דברים אחרים שלא יכולתי לפתור בשום אופן אחר. הסתבר שיש לי בעיות להתמודד עם החיים (למרות שלא יכולתי להעלות את זה על דעתי כי זה לא היה נראה ככה בכלל), והתאווה היא פיתרון מצוין המספק בריחה מושלמת. כל הבעיה מתחילה כאשר המחיר של הפיתרון יותר גבוה מהתוצאה שהוא נותן, וכאשר המאזן הופך לשלילי - אני בבעיה.

טוב, ברור שזה לא בדיוק אותו דבר, ואי אפשר להשוות איזה הרגל מגונה להתמכרות אמיתית, אבל בכל זאת - יש כמה דברים שעדיין מקבילים בין הפסקת העישון לבין הפסקת השימוש בתאווה.

הרבה פעמים קשה לאדם להתנתק מהרע מחמת עצם ידיעתו כמה הוא שייך לרע. ועל זה עצתו היא שיעשה עצמו כבריה חדשה.

בתקופה של קושי צריך ביותר לחזק אצלו תשוקה ורצון וחיבור לתורה ולעבודה, כי רצינות של קדושה בעשה טוב דוחה הרבה מן החושך.

הרבה פעמים אנחנו מתפתים להאשים את הסביבה בבעיות שלנו, במקום לקחת אחריות על עצמנו. זה בולט במיוחד בכך שאנחנו מאשימים את הפריצות ברחוב, את אתרי הפורנו וכן הלאה, כי זה נראה שהם הבעיה האמיתית שלנו. אבל האם זה אכן כך?

והחכם עיניו בראשו ללחום בכל עוז ותעצומות על כל סדק קל שהיצר בא לפתותו, וירחיק עצמו מלהיכנס למקומות הנסיון, ועי"ז לא יצטרך לערוך אח"כ מלחמה כבידה כנגדו.

קראתי את הסיפור הזה הרבה יותר מידי פעמים, אבל מסתבר שהוא נשאר נכון וימשיך לפעול גם כאשר אני מכיר אותו בעל פה. בספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית הגמילה מהתמכרות למין בשיטת 12 הצעדים), ישנו סיפור בשם "אני המפתח" (ע' 133 בהוצאה החדשה). קראתי אותו כאשר הייתי צריך, הקראתי אותו לחברים שהיו זקוקים, למדתי אותו לבד וביחד, חשבתי עליו והייתי בטוח שאני מיישם אותו, אבל מסתבר שלמרות הכל - אני נותר המפתח, מה שאומר שיש לי עוד הרבה מה לעשות בעסק הזה.

מכור נוסע בלילה אחרי נפילה נוספת, כאוב, שבור, מדוכדך, חסר כל תקווה. עם דמעות בעיניים הוא מביט לשמים ואומר: "אלוקים, אם אתה קיים, אנא, עזור לי, אני לא מסוגל לסבול יותר!". אין לו מושג אם יש מישהו ששומע אותו, ועוד פחות תקוה יש לו שתפילתו תיענה. הוא למוד אכזבות משנים רבות של תפילות ותחנונים שלא נענו, אז הוא לא מפתח ציפיות.

יש לי פילטר חזק מאד במחשב זה שילוב של K9 עם רימון במסלול המוגן יותר באמת שבלתי ניתן לפריצה. אבל אני כל הזמן עסוק בניסיון לפרוץ אותו. אז אני מנסה לפרוץ את הפילטר בידיעה שלא אצליח נראה לי שזה נותן ריגשו מסוים או סתם שורף זמן יקר. מישהו חווה את התופעה הזאת?

כתב הגר"א (קול אליהו) עה"פ "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו" תשוקתו של היצה"ר אליך שתתחיל אתה לפתוח לו, אבל בלעדי סיבת פתיחתך יהיה נכון לבך בטוח כי לא יקרב באהליך ולא תגור ממנו.

קראתי פעם סיפור על ר' זושא שהרבה זמן לא הבנתי, מישהו שאל את ר' זושא: אם הקב"ה היה בא אליך ומציע לך להתחלף עם אברהם אבינו, מה היית אומר לו? ענה לו ר' זושא הרי בכל מקרה היה להקב"ה בעולמו עדיין אברהם אבינו אחד ור' זושא אחד, אז מה זה משנה, הייתי מבקש להישאר ר' זושא.

מה שחשוב לי כרגע זה לא לאפיין את התפתחות הבעיה שלי, אלא להסב את תשומת הלב לכך שתמיד נלחמתי. כמו אריה, כמו שועל, כמו חרגול או כמו עכבר במלכודת, לא משנה, נלחמתי. אבל באופן מפתיע (או לא מפתיע) ככל שעבר הזמן קו החזית הלך והדרדר. עם השנים גם המאבק נעשה בפרצים, לפעמים חזק ולפעמים סתם כדי 'לצאת ידי חובה'. הנפילות כבר נעשו לחלק מחיי באופן שמאוד מאוד קשה לעקור אותם משם.

ויתכן עוד שמעמידים את האדם בנסיון על ענין התשובה גופא "אם אינו מתייאש מלעסוק בתשובה". דכיון שבעבר (בגלגול הקודם) היה מתמהמה מלשוב בתשובה.

אני אברך חסידי, סובל כבר הרבה שנים. כבר ניסיתי הרבה להפסיק, ניסיתי ונפלתי וניסיתי והצלחתי ונפלתי ונפלתי והצלחתי וניסיתי ונפלתי ונפלתי והצלחתי ונפלתי וניסיתי ונפלתי חד גדיא חד גדיא. תכלית אני ממש חסר אונים, בצעדים מתקדמים של ייאוש גמור. איך אני יוצא מהבוץ, איך, רבש"ע?

כמה זמן אתה יכול לדבר עם אלוקים ומה תבקש ממנו אם יהיו לך רק שלושים שניות עבור הבקשות שלך?