קשה לי מאוד עם הטסט לרכב. כל שנה כשמגיע התאריך הזה אני מתחיל לשקשק. מה יהיה? האם אעבור טסט או לא אעבור? ואם לא אעבור, אילו תקלות יהיו שם? וכמה כסף זה יעלה? וכמה אצטרך להתרוצץ כדי לתקן אותן? ובטח המוסכניקים שאפגוש יזהו את הלחץ שלי ויעשו הכול לעבוד עליי ולסחוט אותי. ולא משנה אם אסכים לעשות כדבריהם או לא, בין כך ובין כך אהיה אכול ספקות וחרדות וחרטות שאולי לא עשיתי את הדבר הנכון.

וכתב החינוך שחז"ל תקנו הרבה הרחקות להרחיק את האדם מן העבירה, "אבל כלל הדבר הוא שלא יעשה האדם שום דבר בעולם המביאו להרהור הנשים לא במעשה ולא בדיבור ולא שום רמז וכו'.

למה יש כל כך הרבה אנשים דתיים וחרדים שמתמודדים עם הבעיה הזאת שהם לא מצליחים להפסיק את השימוש בתאווה? האם לא היה אמור להיות לנו הרבה יותר קל, כיון שאנחנו יודעים את הבעיה ובאמת רוצים להפסיק? תשובה אחת תהיה שיש יותר חילוניים שיש להם בעיה, אבל הם לא רואים את זה בתור בעיה. זאת כנראה תשובה נכונה, אבל אולי היא לא כל הסיפור, ואולי דוקא בגלל שאנחנו רוצים כל כך להפסיק - זה מה שגורם לנו באופן פרדוקסלי את הבעיה שבגללה אנחנו לא מצליחים.

אחת הסיבות שבגללן אנחנו נמשכים לצפות בפורנו או לאונן היא בגלל שבשעת הפעילות הזאת אנחנו מרגישים תחושה נעימה ואפילו היי - סוג של התעלות. התחושה הזאת מתרחשת כמובן לא רק כאשר אנחנו בפעילות מהסוג הזה אלא גם בהרבה מקרים אחרים כמו למשל ברגע של שמחה כשאנחנו רוקדים בהתלהבות בחתונה של חבר, בהרגשה בסיום מטלה חשובה שעמדנו בה בהצלחה וכן הלאה. מה שמשותף לכל המצבים האלו ולעוד רבים נוספים זאת תחושה טובה, הנאה או התעלות.

אנו שמחים להודיע על קבוצה שבועית חדשה נוספת באזור המרכז. הקבוצה תתקיים מידי יום חמישי בשעה שמונה וחצי בערב (במיקום הרגיל של הקבוצה ביום שני), ומתאימה מאוד לחברים חדשים.

ראיתם? חוצפה. פשוט שערוריה. הבנאדם עף על עצמו. ללא התרעה מוקדמת קם האלמוני ועושה דין לעצמו, גם לאחרים. בסבב הקוֹדם הוא לא קוּדם, אולי זו הדרך שלו להתפרסם, שמא זו הסיבה שעכשיו בעזות מצח הוא מבליט את הפעולה שלו, מתפאר בה בהתרסה מול כל העולם. אח, איפה הימים שסימן ההיכר של יהודי – הבושה היתה נחלת הכלל. הגיע הזמן שמישהו יעשה סוף לו ולשכמותו. עוד יבואו חקיינים ויחזרו על החוצפה שלו...

צריך לבדוק אחר המקומות והגורמים לעיקר קושי הנסיון. לדוגמא, ישנם כאלו שחשך עליהם עולמם ואינם יודעים לשית עצות בנפשם, אך כשיתבוננו היטב יגלו שבעת הליכתם במהירות ברחוב אין להם הרבה כשלונות, אלא כל הבעיות מתחילות בעת עמידתם במקום אחד.

אני אגואיסט מאוד. השימוש שלי מבקש שאתעלם מאחרים. אוננות בשבילי היא פעולה של ריכוז עצמי כי כשאני משומש רק אני קיים ואל היעד אגיע לבד. אני שולט במיניות ואני לא צריך אף אחד אחר. אותו הדבר גם בהיבטים אחרים של חיי.

אני זוכר את היום שהצטרפתי לקבוצה כמו היום. זה היה בשושן פורים אחרי עוד התרסקות כואבת ומדממת. וכשהבנתי ששוטטות בפורום ואפילו השתתפות בקבוצה חיה לא עושים בשבילי את העבודה. נפל לי האסימון שמשהו חסר לי. לא ידעתי מה, החלטתי להאזין לקבוצה הטלפונית של הצהריים. הקשבתי למשך כמה ימים בשקיקה עד שאזרתי אומץ לעלות להציג את עצמי ולשתף. ומאז בחסד אלוהים ובעזרת החברים אני נקי כבר ארבעה חודשים כל יום מחדש.

יתכן שסיבת אי הצלחתו תלויה בחסרון ידיעה והדרכה איך לגשת לענין ואיך לעבוד עם עצמו, וכדי שיהיה לו אתגר להמשיך לעבוד ולהתמודד, עליו למצוא אפיקים חדשים והדרכה נכונה עד שהדבר יעלה בידו.

מילוי הציפיה המינמלית של מאיר - הצורך שלו בתחושת הבטחון שיקבלו את הווידוי שלו, יבינו אותו, ולא יענישו אותו - זה מה שהיה יכול למנוע את מותו של יוסי, את מחלתו ומותו של אביו לאחר מכן, את צערה העמוק והבלתי-ניתן לניחום של האלמנה והאם השכולה, ואת העובדה המחרידה שלשלושה אנשים בעולם כבר לא יהיה דור המשך לעולם.

על האדם לדעת שכדי להגיע לתוצאות והשגה בענין זה מוכרח שיהיה לו נכונות להשקיע עבודה ויגיעה. אין זה ענין של מה בכך, וצריך לעבוד ולהשקיע ולוותר על דברים שונים למיניהם, ורק כך יש סיכוי שיצליח בס"ד.

.סרטון קצר על ההשפעות של הפורנו על המוח שלנו ולמה זה כל כך ממכר עד שקשה להפסיק

אתמול אחרי הצהריים התברר לי שאני חייב סכום כסף גדול. התבאסתי. ניסיתי להזכיר לעצמי שגם בפעמים הקודמות שקרו לי דברים כאלה בסוף ה' דאג לי וסידר הכל בנסי נסים. אבל לא ממש נרגעתי. במשך שעות הייתי לא רגוע, עם רצון לברוח ולפעול על תאווה. לא כל כך ידעתי מה הסיבה שאני לא רגוע, אבל כששיתפתי חברים במה שאני מרגיש, היה ברור שזה קשור לכסף.

הלקאה עצמית פשוט לא עובדת עבורנו. כל נפילה הובילה אותי להלקאה עצמית, והפכתי לאלוף בתחום, אבל התוצאות היו עלובות מאוד. יותר נכון לומר שלא רק שהתוצאות לא הוכיחו את עצמן בכיוון החיובי אלא שהן גרמו לתוצאות ברורות בכיוון השלילי. הרעיון עצמו פשוט: הלקאה עצמית גורמת לי להרגיש עוד יותר רע ולהוריד עוד יותר את ההערכה העצמית שלי, ואלו הם בדיוק הדברים שגורמים לי לברוח אל המפלט הזמין והאולטמטיבי: התאווה.

הדברים נכתבים בעקבות שיחה שהיתה לי בנושא, בו עלה שוב הנושא הזה של הקרקעית. כל מי שמכיר את המושגים הבסיסיים של גמילה מהתמכרות, מכיר את המושג "קרקעית", השאלה היא איך מגיעים לקרקעית, או אולי איך יודעים שהגעתי לקרקעית?