הבריאות הפיזית והנפשית שלכם חשובה לכם מאוד, לכן אתם מוכנים להשקיע בהן די הרבה - ללכת לבדיקות, לעשות חיסונים, לקחת תרופות, לעשות ספורט וגם ללכת לפסיכולוג. ועם כל המאמץ, אולי יש עוד אפשרות פשוטה וחינמית שלא חשבתם עליה עדיין - לקחת עט ולהתחיל לכתוב על חוויותיכם.

ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפילה בכוונה, אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע.

לפי השיטה ישנם חמישה שלבים שכל אחד מאיתנו עובר בדרכו אל הנפילה. לא משנה כעת סוג הנפילה. כמובן שלא כל בני האדם בנויים באותו אופן, יש כאלו ששלב מסויים הוא ארוך ואצל השני הוא קצר ויש הפוך, אבל בגדול כל אחד יכול למצוא את עצמו בכל אחד מהשלבים. ה' עזר ובכל שלב ישנו גלגל הצלה מיוחד שיכול לגרום לנו לצאת החוצה, גם במצב שזה נראה שאנחנו סגורים על נפילה ואין סיכוי לעצירת ההדרדרות במדרון החלק.

אני נכנע! אני לא מסוגל להלחם. באתי לעבודה לפני כשעה. אני לבד במשרד, היום וכל השבוע הקרוב. אני לא מסוגל לעבוד נורמלי. אני בראש שלי מדמיין מה יקרה לי אם אראה רק קצת? אני כבר בראש מדמיין את החברים מעודדים אותי בעוד כמה שעות אחרי שסיפרתי להם על נפילה כואבת וצפויה מראש.

ומקדושה זו שעומד בניסיון, נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו ית'.

בזכות התוכנית אני מבין שכל פעם שקפצתי מהגשר הוא תפס אותי בשתי ידיים ואימץ אותי אל חיקו. בכל פעם שיריתי בעצמי הוא שלח אלי אמבולנס. אבל אסור לי לסמוך על הניסים האלה, אני מחוייב לחלק שלי. את השאר, דהיינו כל הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אני מתפלל הערב לקבל בשלווה.

כמכור שהיה מאונן כדי להרדם וכדי לקום בבוקר, וכדי להסתיר כל רגש שלא רציתי להרגיש. הייתי מבלה הרבה זמן בראש שלי בפנטזיה. מפשיט כל אישה ברחוב בראש שלי. כל הנסיונות שלי להפסיק נכשלו. אז ניסיתי את העיצה הכי חזקה ומבטיחה: "להתחתן", והופתעתי שהמכור שבי הגיעה לממדים עצומים.

יש לי שאלה שמטרידה אותי. עברתי על צעד 4 שמציע לעשות חשבון נפש של הפגמי אופי שלנו, וכאן יש לי שאלה: למיטב הבנתי בצעד הזה אנחנו מחפשים התנהגויות לא נכונות שמובילים אותנו לדעת בסופו של דבר להכיר את הפגמים באופי שלנו. ובטיפול פסיכולוגי ובספרי פסיכולוגיה מדגישים את העניין הזה במקרים של הערכה עצמית נמוכה.

כמו שהפליג בזוהר הקדוש פ' תרומה בגודל הנחת רוח לפניו ית' כאשר משפילים הסטרא אחרא למטה דעל ידי זה מתרומם כבוד הקב"ה למעלה על הכל.

כולנו מכירים את זה טוב מאוד: אנחנו יושבים מול המחשב בלי שום רצון להגיע לנפילה, סתם ככה נכנסים לאתר חדשות דתי או חרדי ועוברים על החדשות ועל הכתבות שמעניינות אותנו. משם אנחנו ממשיכים לאתר חדשות חילוני, אבל גם בשלב הזה אין לנו שום כוונה ליפול, ולמעשה אנחנו אפילו לא חושבים על כך. אלא שמכאן פתאום מהלך ההתרחשויות משתנה במהירות, כאילו נגד רצוננו.

אני לא אוהב נחשים, יותר מיזה, הם מפחידים אותי. אף פעם לא הבנתי את הילדים שהסכימו שישימו עליהם את הדבר החלקלק הרטוב והקר הזה.. תמיד הרגשתי שלפחות את הציווי של "איבה אשית" אני מקיים כמו שצריך.. למעט נחש הנחושת, אותו מאוד רציתי לראות. כילד שלמד נביא, הצטערתי לשמוע על הסוף שלו בימי חזקיהו המלך. בהחלמה חזרתי אליו.. אל הנחש.. ואל מה שאני כמכור יכול ללמוד ממנו.

דזאת היא מדת הבינונים ועבודתם לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למח ולהסיח דעתו לגמרי ממנו ולדחותו בשתי ידים.

אם מישהו ישאל אותי מה משאיר אותי כאן כל כך הרבה זמן ללא הצלחה משמעותית? אני יוכל לענות לו, המיילים היומיים, הם מספרים הרבה פעמים סיפורים של מחלימים, סיפורים של אנשים שהתמודדו בגבורה וכנות אם עצמם ליפני נפילה ולא רק אחרי (דבר שקורה לי לא מעט)

לאחרונה יותר ויותר אני שם לב שאם אני מוכן לוותר על הרצונות שלי ועל התכנונים שלי, ולנסות להקשיב ולהיכנע לתכנית של אלוקים, אני יכול להבחין שגם דברים קשים הם העודף עבור מתנה גדולה שמחכה לי בהמשך.