החפץ חיים זצ"ל כתב "דאם נתקלקלו [ראייתו או שמיעתו וכו'] יראה לשוב לפני ה' בתשובה אמיתית בהסכמה חזקה על להבא שלא לעשות כן, ויעשה גדרים ע"ז שלא יבא לכסלה עוד.

רק לפני שנה הרגשתי אבוד, לא רק בהווה אלא גם ובעיקר בעתיד, שום דבר לא יוציא אותי מזה, אין לי סיכוי להתקדם לשום תפקיד בחיים שיש לו קשר למחשב או פלאפון, אף פעם לא אוכל לשבת לבד במשרד כי אין לי סיכוי לשרוד את זה.

אחרי שהבנו שאנחנו צריכים עזרה חיצונית כדי להצליח בהתמודדות שלנו, הגיע הזמן שניישם את ההבנה הזאת גם במצבים אחרים של החיים שלנו. אחת הסיסמאות שאנחנו משתמשים בה באופן פעיל היא: אל תהיה עכב"ר - שזה ראשי תיבות, עייף, כועס, בודד, רעב. כל אחד מהמצבים האלו יכול להיות בעייתי עבורנו.

אני אמנם רק בתחילת הדרך אבל קיבלתי כמה כלים שעוזרים לי, וחשבתי שמן הראוי הוא שאכיר תודה ואשתדל לשתף בדברים שעוזרים לי עד עכשיו, להכיר תודה לה', לצדיקים שמשקיעים באתר בשביל כולנו ובשבילכם חברי הפורום שכמוני רוצים להחלים ולהתרפא.

וכך כתב הראשית חכמה (קדושה פ"ח ט"ו ומ"ה) דמתיקון העינים הוא מה שאמר הפסוק "ושח עינים יושיע",

הבנתי כיצד אפשר לעבור את החיים כולם מבלי לשנות דבר. "להעביר את השנים ולחכות לסוף" משפט מצמרר. כמה נוראים הימים עבור מי שהשלים עם חוסר השלמות. במקום לפעול, לשנות, לשפר. באה האדישות.

"משמאל לצלחת יש מזלג, מימין הסכין והכף. יש כוסות וקנקן במרכז השולחן. תיכף יגיע האוכל". המלצרית העיוורת במסעדה החשוכה הסבירה לנו איפה נמצא כל דבר לפני שהתחלנו לשאול קצת עליה. הסטיגמות שהיו לי בראש נמחקו בשניה.

וגם אם כבר פגם ראייתו וקלקל אותם ורוצה לתקנם ולרפא אותם, הרי זה עצמו הטהרה לעיניו.

קבוצה טלפונית שבועית חדשה נפתחת עבור נשים ובנות המתמודדות עם הנפילות של צפיה בתכנים לא נאותים, קשרים בעייתים והתנהגויות נוספות בתחום.

חוסר אונים מול התאווה, לא אומר חוסר אונים מול פעולות. אדם נכה יכול לומר "אני לא יכול לעלות במדרגות", אבל זה לא אותו דבר כמו להגיד "אני לא יכול להגיע לקומה השניה", כיון שהוא יכול לעלות במעלית.

בכל השבועות האחרונים, שדיברנו על זה בקבוצה, חשבתי על זה - כיצד ה'כניעה' עובדת, וניסחתי משהו לעצמי בעניין. אנסה לתאר אותו בשפה קצת רגשית יותר.

וכתב המחזה עינים (עמ' ט') דלכן היו ר' יוסף ורב ששת גדולים מכולם בכח זכרונם כמבואר בגמ', כיון שהיו סומים בשתי עיניהם.

הכנס הוא הזדמנות מצויינת לקבל החלמה, בפגישה עם חברים חדשים ועם חברים ותיקים, בהשתתפות בסדנאות של הצעדים, בהאזנה לסיפורים של חברים שנקיים הרבה שנים, ובחיבור הזה של חיים חדשים שנוצרים מתוך ההרס והריקבון של התאווה, כאשר הבושה והאשמה מתחילים להיעלם, ובמקומם מתחילים לנבוט הפרחים של קבלה עצמית, קבלת אחריות, וקשר עם אלוקים כפי שאני מבין אותו.