אם זוכה האדם לשבר מלתעות רשע לא להשגיח על פתויי היצר שמפתה אותו לראות ולהסתכל, אז לא די בזה שהוא זוכה לאלו המעלות הנאמרים לעיל, רק הוא זוכה לשבר כוחות הרשע ממאות אנשים אחרים בישראל.

סיפור עממי עם מוסר השכל, היכול לעזור לנו לעבור את העליות והירידות של החיים בקלות יותר.

מי שמתגבר על יצרו בדבר ערוה זוכה ומאיר אור גדול על ראשו מן השמים, ובדורות הראשונים היו רואים זה בעיניהם.

לפני שעתיים נחתי. חזרתי מהכנס השנתי השלישי של שמור עיניך, וכשאני חושב על הדרך לתאר את החוויה, אני פשוט חותם על המילים של השיר הזה. בהתחלה זה פחד וחושך והחיוך שנעלם, ואז יש תקווה ויש אמונה שחזקה מכל הפחד, וכאשר אנחנו הולכים ביחד אנחנו מרגישים שיש לנו אבא אוהב והכאב מתחיל להיעלם.  

כמו תמיד, גם עכשיו. זה התחיל במבטים חטופים, נמשך במשיכות כתפיים משמעותיות כלפי מעלה תוך שרבוב שפתיים קפוצות וזקירת גבות מלווה במילמול לא ברור למעט המילים - "הַיִתָּכֵן", או "לא יעלה על הדעת"...

אם אנחנו רוצים להגיע לבעיה אחת שהיא המרכז של כל שאר הדברים שבהם אנחנו רוצים לטפל, זה מסתכם ברצון עצמי, או "ראיית עצמי כמרכז". זוהי דרך חיים שהיא ההיפך הגמור מדרך חיים רוחנית, שמתבססת על רצונו של אלוקים.

חבר יקר, אנו שמחים להזמין אותך להשתתף בכנס השנתי החמישי שלנו, שיתקיים בעז"ה ביום שני הקרוב, כ"ט אדר, 27 למרץ, במרכז ירושלים (מיקום מדוייק יישלח מיד בסיום ההרשמה).

הגאון ר"י זילברשטיין שליט"א אומר שבאותה שעה שהאדם נמצא במצב של נסיון בענין ההסתכלות והוא עומד בנסיון, הרי זה זמן מסוגל מאד לתפילות ובקשות על כל הענינים.

בכנס, אני חווה משהו נוסף. אני חווה גיוון של אנשים, של סגנונות חיים, ושל גיל, ושוב, מעבר לתכנים שעוברים, מעבר לתחושת הרעות ההזויה שיש לי עם אנשים שבמראה החיצוני שלהם רחוקים מאוד מעולמי, צצה ועולה תחושה חמקמקה של קבלה עצמית. פתאום, אני חש שהבעייה שלי היא בעייה שלא נגרמה בגלל מסלול החיים שלי דווקא, משהו באחריות הכבדה שלקחתי על הטעויות שעשיתי בעבר, שתמיד האמנתי שגררה אותי אל פי פחת, ואשר סברתי שככלב שב אל קיאו אני לא מפסיק להתמיד בהן, פתאום מתרופף. פתאום, אני חש הרבה פחות ברור את משא האשמה על כתפי.

למה צריך את אלוקים בתכנית של ההחלמה, והאם אי אפשר לעשות את כל התכנית הזאת בתור טיפול פסיכולוגי? הרי גם בטיפול פסיכולוגי משתמשים בהרבה מהרעיונות שאנחנו משתמשים בהם בתכנית של הצעדים כמו טיפול בכל מיני מצבים שגורמים לנו לטיפול, או לימוד להשתחרר מדברים באופי שלנו שלא מאפשרים לנו להפסיק את הנפילות.

פרפקציוניזם זהו שם מחלה פסיכולוגית [בעברית שְׁלֵמוּתָנוּת], שבה האדם מרגיש צורך עז להיות מושלם הכי חזק בעולם כמו אריה ולא רק להיות מצוין. מחלת הפרפקציוניזם מובילה את האדם לדימוי עצמי נמוך, כי כל זמן שהוא לא מצליח להיות ממש הכי מושלם אזי הוא בעיני עצמו נחשב כמת.

והנה רז"ל אמרו זוכה ומקבל ולא אמרו יזכה ויקבל, רק תיכף בשעה שראה דמות אשה ומעביר מחשבתו לבלי להנות ח"ו ובלי להרהר, תיכף ומיד זוכה ומקבל פני השכינה.

לא, לא ב"אל-על" ולא בכל חברת תעופה אחרת. הם נוסעים ברכב, בטרמפים או בתחבורה ציבורית. הנוסעים המתמידים. אני מתכוון לאלה שטורחים ונוסעים מרחקים גדולים כדי להגיע לקבוצה שיש בה החלמה טובה, לקבוצה שהם רוצים לקחת את מה שמהדהד באווירה לחיי היום יום שלהם.

די מבלבל הקטע הזה של דת ורוחניות כי זה נראה שתי מילים נרדפות, אבל למעשה מדובר על שני דברים אחרים לחלוטין. יכול להיות אדם רוחני שאינו דתי, ויכול להיות אדם דתי שאינו רוחני. בתכנית אנחנו לא מתעסקים עם הצד הדתי (למרות שבסופו של תהליך כמובן שגם הצד הזה יוצא נשכר ומחוזק יותר), והצעד השליש במהותו הוא צעד רוחני.

וחז"ל דרשו האי קרא "מלך ביפיו תחזינה עיניך" ג"כ על שמירת עינים, כמובא במסכת דרך ארץ (פ"א וכן במד"ר סוף פ' אחרי).