עוד מהוה ענין שמירת העינים עבודה גדולה של "שבירת היצר", שהיתה בעבר עבודה מרכזית בפנ"ע אצל בני הישיבות ועובדי ה'.

למדתי שחיים המהולים בדרך קבע באשמה עצמית רעילה, מפריעים לי לראות את הצדדים החיוביים שבאישיותי. לראות את מה שטוב בי חשוב עד קריטי כדי לאפשר לי לצמוח. אם אני כל כך גרוע אין לי באמת כל סיכוי ויכולת לעשות משהו עם עצמי. אותה שמינית שבשמינית גאווה מחוייבת המציאות כדי לקבל כח. מסתבר שאני לא כל כך גרוע כמו שנדמה לי גם אם אני לא מושלם.

המעידה האחרונה שלי היתה מאוד מבלבלת. תמיד אנחנו מדגישים את הצד של הפניה אל הפורנו בתוך בריחה, מפלט מהקשיים, תוצאה של הפגמי אופי שלנו, אבל הפעם שום דבר מזה לא היה נכון.

בעלי הגיע ואמר לי שהוא רוצה להתגרש ממני. לא הבנתי איך זה קורה לי. לא יכול להיות שאני הולכת להתגרש?! אני שנתתי לו את כל כולי?! רעדתי פיזית. כמו עלה ברוח. הפחד הכי גדול שלי הולך להתממש. אני הולכת למצוא את עצמי באותו המצב כמו אמא שלי. הגעתי לתחתית שלי. הייתי מוכנה לכל דבר רק כדי שיישאר איתי. התחננתי אליו שלא יעזוב אותי. היו לי רגעים איומים ונוראים. פחדתי פחד מוות להישאר לבד. בלילה ישבתי ובכיתי על הספה לאלוקים שישים לי את האצבע על מה אני צריכה לשפר. אין מצב להתגרש ולאמלל את עצמי ואת 2 ילדי.

לצערינו, אנחנו מכירים גם את ההרגשה שאחרי... אחרי יומיים-שלש ואולי אפילו שבוע שלם, אנחנו מוצאים את עצמינו שוב מול המחשב כשהשאלה נוקבת בתוך הראש... למה?! למה עשיתי את זה? הרי אני בן חורין? אני הרי בתנופה?!

רק מי שחווה עשרות שנות חיים תחת צילה המאיים של ההתמכרות יכול להבין מהי עבדות מודרנית. אם עבדות היא גברת הנוגשת עבדים, ההתמכרות לא שונה ממנה בהרבה. אכן במובן הפיזי של הדבר ייתכנו שינויים, אך הרעיון הבסיסי אינו רחוק כלל ועיקר "כעבד ישאף צל".

ישעיה הנביא הבטיח לאחז שכיון שכבש עיניו מהביט אל נשים, ינצח במלחמותיו.

נסעתי עם אשתי ברכב והיא שמעה אותי משוחח עם חבר יקר שזכיתי להיות הספונסר שלו – היא לא ידעה עם מי אני משוחח – הייתי בדיבורית באוזן – אבל כן היה ברור לה על מה אנחנו מדברים, הוא שוב הלך לאבדון, החליט לראות פורנו (הפעם הוא הופתע על ידי בן משפחה) נשרפתי, שמעתי איש כבוי, גמור. תבינו הבנאדם מבריק, איש מקסים, ופתאום השימוש הרג אותו.

ומשנה שנויה היא במכות (כג:) ומה הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן, הפורש מהן עאכו"כ שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.

כנגד ארבעה מחלימים דיברה ההחלמה: אחד 'חולה', אחד 'חוטא', אחד 'מה אני, מי אני, מה, מי, למה', ואחד שאינו יודע שהוא בבעיה. אני מתחבר לפירוש של רבותינו על ההגדה, שאומר שארבעת הבנים נמצאים כולם בי - בזמנים שונים.

בימים האחרונים (דווקא עקב גל המעידות שלי) הבנתי שאם אני רוצה להחלים, אם אני רוצה להתקדם, אם אני רוצה להיות מפוכח, אז אין פרווה, אין אמצע, זה צריך להיות מאה אחוז. חמץ במשהו, תאווה במשהו, תאווה היא חמץ ורעל בשבילי, אם אני לוקח אפילו קצת אני נדפק, כי אין דבר כזה "קצת" כי אני לא יכול לשלוט בכמות, כי זה מביא עוד ואני פשוט לא יכול להתאוות כמו ג׳נטלמן...

חג הפסח מתקרב, חג הגאולה. השנה יותר מכל שנה, הגאולה מקבלת אצלי משמעות מיוחדת, משמעות שנוגעת בשנה זו אלי. כן, השנה גם אני זכיתי לגאולה. זכיתי בשנה זו ליציאת מצרים הפרטית שלי. אמנם נגאלתי לא מזמן, אבל בכל זאת תחושת השחרור כובשת כל פינה.