אופן העבודה היא להתאמץ ולהשתדל להשיג מטרות (כמבואר במס"י פ"ג שצריך להיות כסוחרים הגדולים וכו' ע"ש), אבל התוצאות אינן מודדות את ההצלחה.

עכשיו אני נקי כבר כמעט חודש. עם מעידות. והדיסוננס הזה קשה לי. אני מתגעגע לנעים הזה, לעונג, להפגת הבדידות שיש בשיחה אירוטית אנושית ומכבדת. והרי אפילו כשכל אלה ישנם קשה להיות רווק, קשה בלי מגע וחום וחיבור וסיפוק, אז איך בלי כבשת הרש הזו?

פעם בחצי שנה מתקיים שבתון לחברים בתכנית 12 הצעדים הנקרא JSS, ראשי תיבות של "שבתון רוחני-יהודי". ההצלחה של האירוע בארצות הברית הביאה לכך שכיום מתקיימים במקבלים גם שבתון בארץ ושבתון באירופה - בערך באותו זמן, אחרי החגים ואחרי פסח. בשבת הקודמת זכית להשתתף פעם נוספת בשבתון הנפלא הזה, ביחד עם 350 אנשים נוספים שמילאו את בית המלון הגדול.

אחד הדברים שנדפקו אצלי מההתחלה היה המבט על אישה - כל אישה. אני יכול להאשים את כל העולם, אבל בשורה התחתונה זה לא משנה למה זה קרה, משנה שככה אני. אצלי אישה לא היתה אף פעם בן אדם כמוני, היא היתה רק אובייקט מיני. לא הכרתי אף פעם משהו אחר, וזה אומר שכאשר אני רואה אישה הדבר הראשון שעולה אצלי בראש הוא תאווה, וחובת ההוכחה עליה, להוכיח לי שבעצם יתכן שהיא אדם עם עולם רגיל.

אנו שמחים לעדכן כי קבוצת הערב הטלפונית חזרה לפעילות קבועה מידי ערב בימים ראשון עד חמישי בשעה אחת עשרה בלילה. הקבוצה מיועדת לחברים המשתתפים כבר בקבוצות חיות או משתתפים כבר תקופה משמעותית בקבוצה הטלפונית של הצהריים.

צריך שיהיה ברור אצל האדם שלפי חובתו האמיתי בזה העולם אין לתחושה של ייאוש שום מקום ותפיסה כלל. דהנה אמרו חז"ל "אגירי דיומא אנן", פי' פועלים.

היום הגעתי ל90 יום אין יום יותר שמח מזה מזמן לא התרגשתי כ״כ יכול להיות שבעבר היה לי תקופות ארוכות של התמסרות אבל אף פעם לא ספרתי את הימים כמו שספרתי ב90 יום האחרונים. אני נורא מתרגש שהצלחתי ואני מרגיש משוחרר שהצלחתי לעמוד באתגר ויכולתי לו, ובדמעות של התרגשות ושמחה אודה לה׳ בכל לבי ובתוך רבים אהללך, תודה למערכת שנתנו לי את היכולת ולהקב״ה בלעדו לא יכולתי.

והנה יש לפעמים שירגיש האדם שהוא איננו מצליח להגשים את שאיפותיו הטהורות, ואינו רואה לנגד עיניו את התוצאות שהוא קבע לעצמו בתחילת דרכו שאליהם הוא שואף להגיע.

המצב של כל אדם שונה אמנם, אך רוב האנשים שמתמודדים עם התמכרות כזאת חוזרים אליה שוב ושוב, ולעתים לאורך שנים רבות. אחרי זמן-מה טבעי שאדם מתחיל לחשוב שהוא "כזה", שזאת זהותו. מחשבות כאלה צצות במוחם של רוב המתמכרים: "אולי אני פשוט שתיין." או: "הסם הזה עוזר לי להיות מי שאני באמת, לא?"

הדבר הראשון שאני עושה בתחילת כל יום - אחרי שהודיתי לבורא עולם שפקחתי את עיניי - הוא להודות לאבא אוהב שאני נקי. זה לא מובן מאליו. לא ביום ולא בלילה. ואז אני גם מבקש ממנו שיעזור לי להתנהג בהתאם למי שאני. כל יום אני "חותם" איתו על החי"ם (התחייבות יומית מתחדשת). "אבא" - אני אומר לו, בבקשה תשאיר אותי נקי ומחובר, ואני אדאג "שזה ישתלם לך".. תן לי, ואני מבטיח שאתן לשאר הילדים שלך. והוא נותן. בשפע.

"כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו, ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב".

אחד המושגים החשובים ביותר בהחלמה הוא "כניעה", מתחיל כמובן מהכניעה מול התאווה ("הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה"), ועד לכניעה המרכזית של החיים - כניעה מול אלוקים. אבל מה זה בעצם כניעה ומה ההבדל בין כניעה למלחמה? נכון, כניעה ומלחמה נשמעות בדיוק הפוך, אבל במציאות של ההתמודדות עם ההתמכרות הן דווקא נראות אותו דבר בדיוק. הרי המטרה הסופית שלי היא לא ליפול, אז מה זה משנה אם אני מכנה את זה כניעה או מלחמה?

בחסדי ה' זכיתי בארבע החודשים האחרונים לחוות קצת איך אדם נורמלי מרגיש. עוד זכיתי בחסדי ה' חסרי הגבול ומידה להכיר בחורה שבעוד פחות משלושה חודשים תהייה אישתי בעז"ה. התקופה הזאת מלאה בהרבה רגשות. הרבה צפייה, התרגשות. רגשות של חיבה גדולים. המחשבות מתחילות להתרוצץ לי בראש, השאלות נוקבות-

אנו שמחים להודיע על סדנת צעדים חדשה שתתחיל בעז"ה השבוע, ותתקיים מידי יום רביעי בשעה שמונה וחצי בערב במשך 12 שבועות, כאשר מידי שבוע תתקיים סדנא על צעד אחד מתוך תכנית 12 הצעדים.

דע לך חביבי ששורש נשמתך הוא לא השלוה של היצר טוב אלא דוקא מלחמתו של היצר טוב, וכו'. בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל ובכמה מערכות תיפול שדוד,

לא יודע מה נכנס בי, אבל לא הבנתי אחרי פעם-פעמיים, ואפילו לא אחרי הרבה יותר מזה. במשך שנים ארוכות ניסיתי ללא הצלחה להוציא שטרות מידיו של הבריון, חטפתי מכות רצח, ואף פעם לא הצלחתי להפסיק את ההרגל ההזוי הזה. האמת, שכמה פעמים הצלחתי להוציא מידו כמה שטרות, אבל אז גיליתי שהם מזוייפים.

אני טיפוס מאד בודד באופן כללי הרבה מאד שנים בחיי. מגיל מאד צעיר הייתי מעסיק את עצמי לבד, בונה שעות ב'לגו' לבד, פאזלים, שומע רדיו ומוזיקה באוזניות שעות על גבי שעות, בהמשך רואה סרטים וסדרות ברצף לא הגיוני לפעמים, בדד, זאת התחושה הכי טבעית לי. ומסוכנת.

"רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלימות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלימות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם.