נניח שאדם יוצא לדרך מביתו לכיוון חנות המכולת השכונתית ובאמצע הדרך הוא מחליק ונופל. היכן הוא ימצא את עצמו כאשר הוא מצליח להתרומם חזרה? התשובה היא כמובן שהוא יהיה באותו מקום בו הוא נפל, והוא פשוט צריך להמשיך ללכת הלאה. לעומת זאת אם הנפילה תהיה חזקה כל כך שיקחו אותו בחזרה באמבולנס לביתו, אז כמובן שההתקדמות כולה נעצרה והוא חזר לנקודת ההתחלה, אם לא גרוע מכך.

כשאנחנו מתחילים את התהליך ומפסיקים לצפות בפורנו, בדרך כלל אנחנו מרגישים נהדר ואומרים לעצמנו "איזה כיף, סוף סוף אני חופשי!". ההתחלה נראית לפעמים אפילו קלה מידי, הנה, רק התחלנו והכל בסדר, אנחנו מרגישים טוב, משוחררים מהכפייתיות, שמחים שעשינו את ההחלטה הזאת ומסתכלים קדימה בציפיה לעתיד טוב יותר. אבל אז, כשמתחילים לעבור הימים, פתאום אנחנו מתחילים הקשיים ואנחנו לא מבינים מה לא בסדר כאן. הרי אנחנו לא צופים בפורנו, אז למה יש הרגשת ריקנות, דכדוך ואפילו כמיהה חזקה בחזרה לפורנו?

אחת ההשפעות החמורות שיש לסגנון החיים בעולם המערבי זה הלחץ שהפך להיות משמעותי מאוד, והתוצאות שלו ניכרות הן בהשפעה על הגוף והן בהשפעה על הנפש. ממצאים רפואיים מראים שכמות עצומה של מחלות נגרמות כתוצאה מהלחץ, בעיקר מחלות לב אבל לא רק, והממצאים על ההשפעה על מצבם הנפשי של אנשים במאה העשרים ואחת ברורים לא פחות. מחקרים מדברים על כך שכשישים אחוז מהפניות לרופאים קשורות להשפעה של הלחץ, ובסקרים אנשים מדווחים כי רמת הלחץ ממשיכה לעלות כל הזמן.

כל דבר רציני מצריך רישום. וככל שדבר הוא רציני יותר, הוא מצריך יותר רישום. לשם דוגמא, כמעט בכל המקצועות מתנהל רישום מסודר ומדוקדק מאוד. דוגמא נוספת: כמעט כל מי שרוצה לסדר לעצמו היטב את חידושיו התורניים, יעשה זאת בכתב. וכל כך למה? "כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד" (מהרש"א, בבא בתרא י,א).

חלק משמעותי בפעולות ההחלמה היא "אסירות התודה" כנראה שמשהו באישיות שלנו נוטה לראיית העולם כולו בצורה שלילית, עוד תוצאה של ריכוז עצמי. חיזוק המבט החיובי גם דרך חיפוש הכרת הטוב משפיע השפעה מכרעת על הלך הרוח ושינוי התפיסה.

האמת שהנושא הזה ממש לא הטריד אותי במשך רוב הזמן מאז שהגעתי לתכנית, וכשראיתי חברים שמתחבטים בו לא כל כך התחברתי אל זה, אבל לאחרונה זה עלה אצלי וגם יצא לי לקרוא על זה קצת בספרות של תכנית הצעדים ונראה לי שיהיה לתועלת לכתוב בנושא.

הייתה לי שבת ממש "מאתגרת" בלשון עדינה. לאן שלא פניתי נתקלתי במשימות. הלחץ היה גדול, נדרשתי להוכיח שאר רוח וסבלנות. ניסיתי לתרגל את הכניעה בשלל צורותיה, ואכן למרות הקושי זה היה נראה די בשליטה. כך עבר לו יום שישי עם איפוק ורגיעה, עד שהגיעה לה שבת בצהריים. ראיתי באופק את הענן השחור מקדיר את השמיים, בקצה אפי הרגשתי כבר את משב רוח הסערה הקרבה ובאה.

המוח האנושי דומה למוח של בהמות וחיות רק בחלק הפנימי יותר (החלק האחורי של המוח), ואילו כל החלק הקדמי (שקרוב למצח) קיים רק אצל בני אדם ולא קיים כלל אצל בהמות וחיות. בדקו אנשים בזמן שהם בהתקפה של תאווה למין, וגילו שני דברים מדהימים.

בקבוצה החיה שבה אני משתתף, אנחנו מקדישים את הקבוצה הראשונה בכל חודש לקבוצת מסר, בה משתף אותנו חבר ותיק בסיפור האישי שלו, וחולק איתנו נסיון כח ותקוה. אתמול הגיע לקבוצה חבר מעיר אחרת, והוא כבש אותנו בפשטות בה הוא העביר את המסר שלו, בלי רעש וצלצולים, רק עם תשע שנים של נקיון ומפוכחות מינית, ובעיקר ניצחון גובר והולך על התאווה.

אחת הסיבות שבגללן אנחנו נמשכים לצפות בפורנו או לאונן היא בגלל שבשעת הפעילות הזאת אנחנו מרגישים תחושה נעימה ואפילו היי - סוג של התעלות. התחושה הזאת מתרחשת כמובן לא רק כאשר אנחנו בפעילות מהסוג הזה אלא גם בהרבה מקרים אחרים כמו למשל ברגע של שמחה כשאנחנו רוקדים בהתלהבות בחתונה של חבר, בהרגשה בסיום מטלה חשובה שעמדנו בה בהצלחה וכן הלאה. מה שמשותף לכל המצבים האלו ולעוד רבים נוספים זאת תחושה טובה, הנאה או התעלות.

הלקאה עצמית פשוט לא עובדת עבורנו. כל נפילה הובילה אותי להלקאה עצמית, והפכתי לאלוף בתחום, אבל התוצאות היו עלובות מאוד. יותר נכון לומר שלא רק שהתוצאות לא הוכיחו את עצמן בכיוון החיובי אלא שהן גרמו לתוצאות ברורות בכיוון השלילי. הרעיון עצמו פשוט: הלקאה עצמית גורמת לי להרגיש עוד יותר רע ולהוריד עוד יותר את ההערכה העצמית שלי, ואלו הם בדיוק הדברים שגורמים לי לברוח אל המפלט הזמין והאולטמטיבי: התאווה.

מדברים הרבה בתכנית על לשתף את החברים או את הקבוצה במה שעובר עליי. בעצם גם מחוץ לתכנית – כמעט כל שיטת טיפול ממליצה על השיתוף ככלי רב עוצמה. אבל איך משתפים? בתור אדם שהתרגל כל חייו לחיות בתוך כספת עם דפנות עבים במיוחד, היה לי מאוד קשה להבין את העניין הזה. ברוך השם, מאז לימדו אותי חברים כמה דברים, בעיקר בכך ששיתפו אותי והראו לי בפועל איך משתפים, והיום אני יכול לכתוב מה המשמעות של לשתף בעיניי.

הבריאות הפיזית והנפשית שלכם חשובה לכם מאוד, לכן אתם מוכנים להשקיע בהן די הרבה - ללכת לבדיקות, לעשות חיסונים, לקחת תרופות, לעשות ספורט וגם ללכת לפסיכולוג. ועם כל המאמץ, אולי יש עוד אפשרות פשוטה וחינמית שלא חשבתם עליה עדיין - לקחת עט ולהתחיל לכתוב על חוויותיכם.

לפי השיטה ישנם חמישה שלבים שכל אחד מאיתנו עובר בדרכו אל הנפילה. לא משנה כעת סוג הנפילה. כמובן שלא כל בני האדם בנויים באותו אופן, יש כאלו ששלב מסויים הוא ארוך ואצל השני הוא קצר ויש הפוך, אבל בגדול כל אחד יכול למצוא את עצמו בכל אחד מהשלבים. ה' עזר ובכל שלב ישנו גלגל הצלה מיוחד שיכול לגרום לנו לצאת החוצה, גם במצב שזה נראה שאנחנו סגורים על נפילה ואין סיכוי לעצירת ההדרדרות במדרון החלק.

כולנו מכירים את זה טוב מאוד: אנחנו יושבים מול המחשב בלי שום רצון להגיע לנפילה, סתם ככה נכנסים לאתר חדשות דתי או חרדי ועוברים על החדשות ועל הכתבות שמעניינות אותנו. משם אנחנו ממשיכים לאתר חדשות חילוני, אבל גם בשלב הזה אין לנו שום כוונה ליפול, ולמעשה אנחנו אפילו לא חושבים על כך. אלא שמכאן פתאום מהלך ההתרחשויות משתנה במהירות, כאילו נגד רצוננו.

אם מישהו ישאל אותי מה משאיר אותי כאן כל כך הרבה זמן ללא הצלחה משמעותית? אני יוכל לענות לו, המיילים היומיים, הם מספרים הרבה פעמים סיפורים של מחלימים, סיפורים של אנשים שהתמודדו בגבורה וכנות אם עצמם ליפני נפילה ולא רק אחרי (דבר שקורה לי לא מעט)

אחד הדברים שנדפקו אצלי מההתחלה היה המבט על אישה - כל אישה. אני יכול להאשים את כל העולם, אבל בשורה התחתונה זה לא משנה למה זה קרה, משנה שככה אני. אצלי אישה לא היתה אף פעם בן אדם כמוני, היא היתה רק אובייקט מיני. לא הכרתי אף פעם משהו אחר, וזה אומר שכאשר אני רואה אישה הדבר הראשון שעולה אצלי בראש הוא תאווה, וחובת ההוכחה עליה, להוכיח לי שבעצם יתכן שהיא אדם עם עולם רגיל.