אז מה בעצם יש לנו כאן? אני מבין שיש לי בעיה, אני גם יודע שהבעיה היא פיזית, נפשית ורוחנית, אבל זה עדיין לא אומר לי איך הבעיה הזאת הגיעה לאן שהיא הגיעה. הבנתי שלמרות האבסורד שבדבר, בעצם יש כאן צמא רוחני נורא ששום דבר לא מצליח להרוות, ולכן - במקום למצוא את אלוקים, מצאתי את ההיפך הכי גמור שיש לכך. אוקיי, אבל מה עובר עליי בבסיס של המחלה? חשוב לי לדעת כי כשאני מבין את זה - אני יכול גם לטפל בשורש הדברים.

כשהילדה שלי ראתה אותי מזיע ומתאמץ על המכשיר ריצה, היא פנתה אליי ואמרה לי "אבא, תוריד את המהירות של המכשיר". שאלתי אותה למה שאעשה את זה, והיא ענתה "שלא יהיה לך קשה". עניתי לה שאם לא הייתי רוצה שיהיה לי קשה - לא הייתי עולה על המכשיר ריצה בכלל, שהרי הרבה יותר קל לשבת מול המחשב, לנשנש ג'אנק פוד ולא לעשות כלום, מאשר לעלות על המכשיר ריצה.

בפרשת השבוע אנו מתחילים לקרוא על עשרת המכות שהקב"ה מתחיל להכות בפרעה וכל עמו. עשר מכות כואבות ומחרידות שמצליחות להפוך את האימפריה של העולם בזמנו לעיר חרבות. עשר מכות שמימיות שמשנות את הטבע והופכות את סדרי הטבע כשבסופם מגיעה הגאולה הגדולה מהשעבוד הארוך במצרים ואנו סוף סוף יוצאים לחופשי.

בימים האחרונים אנחנו עורכים סקר מקיף בין כל חברי שמור עיניך, על מנת שנוכל לשפר את השירות והעזרה שאנחנו נותנים כאן, לקראת שדרוג מקיף של האתר שלנו, כולל הכלים והאפשרויות השונות שיש לנו להציע.

אני רגיש לתאווה. הנפש שלי מאוד רגישה, וחשיפה לתאווה מותירה אותה חרוכה, צרובה וכואבת. באחד הימים בבחרותי, נחשפתי לתאווה, ונכוויתי בצורה כל כך רצינית, שהייתי במיטה שלושה ימים, מרוב דיכאון...

חבר יקר שלח לי אתמול לינק לכתבה ארוכה שפורסמה בעקבות הוצאה לאור של ספר חדש (Chasing The Scream: The First And Last Days of the War on Drugs, to figure out wha), ספר שאמור להיות בעל בשורה חדשנית ביותר בנוגע לכל התפיסה של התמכרות. הכותב ערך מסע ברחבי תבל, ראיין מכורים ואנשי מקצוע, ובסוף הגיע למסקנה שלדבריו היא "מהפכנית" ביותר ואמורה להציג באור אחר לחלוטין את המושג "התמכרות".

זה אמור להיות הדבר הכי אנושי ופשוט שיש, אבל זה כנראה אחד הדברים הכי לא קלים שיש. כן, אני מדבר על הצורך הפשוט להכיר במגבלות שלי, וכאשר אני צריך משהו שהוא מעבר לכך - לבקש עזרה. על הנייר זה נראה הגיוני ואפילו קל, כמה חבל שבמציאות - לפחות המציאות שלי - זה ממש לא ככה.

לעבור עוד יום נקי, או לעבור יום נקי? סמנטיקה שמשנה לי הרבה. לעבור עוד יום נקי, זה לחבר את הימים, זה להסתכל על הרצף, ולומר עוד יום לשרשרת נקיות ארוכה. הדבר הזה בעבר גרם לי ללכת ולראות כל כמה דקות כמה ימים כבר יש לי, כמה צברתי... ואז הייתה מגיע נפילה, איפוס... ובעצם אין כבר שרשרת ימים, אין תחרות, אין מטרה

הרב קוק זצ"ל מבטא את הבעיה כך: כשאדם רוצה להיות דווקא צדיק גמור, קשה לו להיות בעל תשובה. על כן ראוי לו לאדם שתמיד ישים אל לבו את השאיפה להיות בעל-תשובה.

הכחשה היא לא שקר. בודאי לא במובן הפשוט של המילה שבה אני יודע משהו אחד ומחליט במודע לומר אחרת. הכחשה היא גם לא שקר עצמי, בודאי לא במובן הפשוט של ההגדרה שבה אני יודע משהו ומחליט לספר לעצמי סיפור אחר. אם כבר, הכחשה היא שקר שבו אני הוא זה שמשקרים לו, ורק במקרה אני הוא גם זה שמשקר לעצמי.

חשבתי שלעולם לא אוכל להחלץ מהעישון, כי עישנתי כל כך הרבה, וכל מי שהכיר אותי זוכר אותי תמיד עם סיגריה דבוקה לפה. חשבתי תמיד שאני אוהב מאוד את הפעולה הזאת של העישון, וחשבתי שלעולם לא אפסיק. ואז כשהתחלתי את התהליך של חזרה בתשובהה, היה לי חוסר עצום בשבת של פעולת העישון, וזה גרם לי להיות לא נחמד ומאוד כעסן ועצבני בבית.

אני פונה אליך בבקשה לעזור לנו על ידי מילוי סקר, שנועד לתת לנו את המידע לגבי הכלים השונים, איזה מהם יעילים יותר ואיזה פחות, מה עזר לך ומה לא, וכך נוכל להשקיע בצורה יותר ממוקדת לתועלת כולם.

יש רגע אחד נחשק ונכסף, שמלווה את התעוררות התאווה ומריץ את האדם אל החטא. רגעי העונג המדומים שבחטאיו הקודמים מתקבצים יחד, מלפפים את הנפש ומכוונים אותה לנקודה אחת ויחידה – החטא.

מכירים את הבבושקה? לא, לא הסבתא. הבובה. מין בובה רוסית עשויה עץ, שכשפותחים אותה מוצאים בתוכה בובה פנימית קטנה יותר, שפותחים גם אותה ומוצאים בתוכה בובה פנימית קטנה עוד יותר, ובתוכה עוד בובה... עד הבובה הקטנטנה, הגרעינית, שכבר לא מתחלקת לשניים. אז, לאחרונה, אני מגלה שגם אני קצת כמו הבבושקה הזו...

כאשר הגעתי להחלמה, הדבר היחיד שידעתי הוא שאני לא רוצה ליפול, ואילו כל מה שמעבר לכך - לא עניין אותי בכלל. מצידי לא היה משנה האם זה יהיה על ידי שאלוקים יקח ממני את הרצון להתאוות או שיקשור לי את הידיים (והמוח) מאחרי הגב כך שלא אוכל ליפול, העיקר היה מה לא לעשות - לא ליפול, ואם אפשר אז גם לא להתאוות בכלל.