זלמן היה אדם ישר דרך שצרות החיים השתרגו על צווארו והפכו את חייו לקשים מנשוא, משברים כלשהם זעזעו את חייו והוא נתן עיניו בטיפה המרה. בתחילה הייתה זו רק חצי כוסית פה וכוסית שם אבל כדרכו של אלכוהול מה שמספיק אתמול לא מספיק היום וזלמן הפך למה שמכונה "אלכוהליסט".

המכאובים הגדולים התוקפים את הנפש על-ידי רעיון התשובה, אף-על-פי שלפעמים נראים הם כאילו הם באים מצד יראת העונש, אין התוכן הפנימי שלהם כי אם יסורים עצמיים שהנשמה נכווית בהם מפני שהחטא מכאיב אותה, שהוא נגד כל תנאי חייה, ואלה היסורים בעצמם הם ממרקים אותה.

חדש: הספר הקטן - מדריך לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות לפורנו. כעת להורדה.

אני נקי 250 יום, אבל עד לפני כמה שבועות, לא היה שינוי מהותי. אמנם הגעתי למצב שאני יכל לשלוט בזה, שאני יכל לבחור שלא ליפול, אבל עדיין, התאוה היא הכח המניע מאחורי כמעט כל מה שאני עושה. עם כל יציאה לרחוב מיד מתחיל מוחי המורעב - אוטוטית - בחיפוש אחר תאוה, או לפחות משהו שיזכיר...

זה היה לפני בערך שמונה שנים, לא הייתי בהחלמה ולא ידעתי בכלל מה הבעיה שלי. כאילו, ידעתי שיש לי בעיה (בדרך כלל... כשההכחשה לא היתה מידי חזקה), אבל לא ידעתי מה היא. הבנתי שמשהו לא בסדר איתי אם אני כל הזמן מבטיח שלא אצפה בפורנו ולמרות זאת אני חוזר לשם, אבל מצד שני לא הבנתי מה בדיוק לא בסדר כאן.

מה גורם לך לשבת ולהרהר בתשובה מתוך געגועים לקרבת אלקים, בעוד שיכולת להמשיך וליפול מטה מטה, באותו אופן שקרה עד עכשיו? "קול דודי דופק"… הקב"ה בא ומבקש את אבדתו, מרים אותך בכפו ומעמיד אותך בקרן אורה.

יש פה שני אנשים שונים במרחק שנה אחת. לפני שנה בדיוק, בנר שמיני של חנוכה הייתי עמוק בחושך, כל כך עמוק שלא האמנתי שיש לי סיכוי לצאת משם. כשהדלקתי את הנרות בשנה שעברה בשביל לכבד את אבא שלי, אז זה היה בזמן, ביחד עם כולם, אבל אני מילמלתי את המילים במהירות הדלקתי את הנרות חיש מהר, ורצתי אצתי להמשיך משהו אחר לגמרי מקדושת הנרות...

צריכים להעמיק מאוד באמונת התשובה, ולהיות בטוח שבהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה כבר בתחילה.

אחרי שכתבתי את הכותרת, אני מבין לאיזה בור נפלתי... יש כל כך הרבה נושאים שאפשר לכתוב תחת כותרת בומבסטית שכזו, לא פשוט לבחור בנושא המרכזי. ובכל זאת, אם אני נדרש לכתוב על נושא אחד שהוא נקיות (וזה לא סתם לספור ימים) הרי שמדובר על החיים הרוחניים שהמכור חייב לסגל לעצמו אם הוא מעוניין להמשיך לחיות.

הנה תמצית של כמה מהשאלות שנידונות כאן בהרחבה: האם אני מכור, כמה צריך להשקיע בהחלמה, איזו שיטה מתאימה לי, מה עם הבחירה החופשית, למה לא מספיק התורה?, ובעצם כל השאלות האלו מצביעות בעצם על מצב שבו עוד לא הגעתי לקרקעית ועדיין לא רע לי מספיק כדי לקחת את החיים שלי ברצינות. מכיון שזה המצב, אני שואל הרבה שאלות טובות מאוד, ומשתתף בדיונים ערים וחשובים בנושאים הבוערים, אבל דבר אחד אני לא עושה: אני לא מחלים.

אחרי שלושה מחזורים מוצלחים במיוחד, יתחיל בעז"ה ביום ראשון הקרוב, ו' טבת, 24 לדצמבר, המחזור הרביעי של הקבוצה הטלפונית של תכנית 12 הצעדים.

אז נשארתי היום נקי, וכבר צפות ועולות מחשבות העמלק: כמה זמן זה יחזיק? מה זה שווה באמת?ובשביל מה, אם מחר אפול? אז נשארתי נקי.... ביג דיל.

רגע לפני שהם הגיעו, הזמנתי גם את אלוקים אליי לבית. תפילה, הודאה והודעה, וכמו תמיד זה עבד. האורחים שבאו אלינו היום מחו"ל היו מוקסמים. מהנרות, מהשירים ומהריקודים. גם כשיצאנו למסעדה - המשפחה הגרעינית והמורחבת - לא נסה ליחה של ההתפעלות.

אחד הדברים הכי משונים בתוכנית הוא שבשלב הראשוני עיקר העיסוק שלנו אינו בפעולה כזו או אחרת - לסגור את המחשב, לזרוק את כרטיס הרשת, לעבור לחברה כשרה, לרכוש תוכנת סינון. כל הדברים האלה חשובים מאוד, אבל כפי שמוכר לרובנו, או לכל הפחות לי, זה לא היה מספיק.

חנוכה מסמל - לדעתי - את עיקרון ה"רק להיום". כולנו מכירים את הקושיא המפורסמת בעניין מדוע חוגגים שמונת הימים בעוד שליום א' היה מספיק שמן והתירוצים הרבים שנאמרו סביב נושא זה.