חודש אלול כבר לקראת סיום. אנו מתכוננים לקראת ראש השנה, והרבה פעמים תהליך הצמיחה כולל גם נפילות מהמסלול. קשה לשנות. קשה לעמוד מול ים של הרגלים שמפילים אותנו שוב ושוב, כשנראה שאין לנו שום דבר להיאחז בו ושאנחנו תקועים באמצע האוויר.

מי אנחנו באמת? האם אני האמיתי זה אותו אחד שרוצה להיות בחור טוב, ללמוד, להתפלל וכן הלאה, או שהאני האמיתי זה אותו אחד שרק רוצה לראות ולהשתמש בתאווה וחי בעולם של פנטזיות מטורפות?

לאחרונה זיהיתי תכסיס של היצר: מכניס הוא בך איזה שיגעון, איזו שאיפה, ובאמת בעומק, נשמתך כלל לא מעוניינת בזה. כל־ כך ערמומי הוא היצר והוא מחדיר אותה אליך בחלקלקות מתחת לרדאר, עד שנדמה לך שאתה הוא זה שרצית ואתה נעול על אותה מטרה.

ממרחק של אלפי שנים, משה רואה דור מפונק שזכה בשפע של כסף וזהב שלא היה בשום דור לפניו, ואז, כאילו כל זה לא מספיק, הקב"ה העמיד את הדור שלנו בניסיון בלתי אפשרי, עד שמשה אומר "מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?".

כוח הרצון כשמו כן הוא - כוח, ובדיוק כפי שהכוח של היד מתחזקת על ידי אימון, כך כוח הרצון מתחזק על ידי אימון.

נניח שהיינו מקבלים משימה, לגרום לכמה שיותר אנשים לפתח הרגל של צפייה בפורנו, מה היינו עושים? האמת שזה לא כל כך מסובך ואפשר לעשות את זה די בקלות בשלושה שלבים: א. לגרום לפורנו להיות זמין לכולם בכל זמן בצורה הכי נוחה ואנונימית. ב. להעביר את המסר שזה נורמלי לגמרי לצפות בפורנו. ג. לגרום לאנשים להשקיע כמה שפחות בקשרים בין אישיים עמוקים ומספקים.

מהנסיון שלי ראיתי שישנם גברים רבים שנחשפו לפורנו בגיל צעיר מאוד. יש לי מטופלים שנחשפו לכך בגיל צעיר של שנתיים או שלוש! למרבה הצער, כאשר העוצמה של התמונות נכנס למוח המתפתח של הילד או הנער, פעמים רבות התוצאה היא התמכרות. רבים טועים וחושבים שכאשר יגיעו לגיל בגרות או ייכנסו למערכת יחסים רצינית, הבעיה שלהם עם צפיה בפורנוגרפיה תיעלם.

"להפסיק לעשן זה קל, הרי הפסקתי המון פעמים"... בבדיחה הזאת יש מוסר השכל חשוב שאומר שלהפסיק זה קל, אבל להישאר בהפסקה זה קשה. עד עכשיו רק הפסקנו, אבל כעת הגיע הזמן להישאר בהפסקה. במילים אחרות, להגיד "לא" זה לא מספיק, ואם לא נכניס גם "כן" לתוך התהליך, אז בסופו של דבר כנראה ה"לא" יהיה חלש מידי ולא יחזיק מעמד. לא ליפול זה טוב, אבל זה לא מספיק. השאלה היא מה כן.

כל אחד מאיתנו צריך קשרים חברתיים כדי לחיות חיים מספקים, זה נכון גם לגבי אנשים שאין להם את הבעיה שלנו, כיון שכאמור הצורך בחברה הוא צורך קיומי, והבדידות היא איום על תחושת הרווחה האישית שלנו. בנוסף לכך, אם אנחנו מתמודדים עם סוד גדול שאנחנו כל כך מתביישים בו, יש לנו צורך גדול אפילו יותר למצוא אנשים שנוכל להיות איתם בקשר.

זאת לא טעות כתיב בכותרת, כי השאלה האמתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא לא מה הרצון שלנו אלא מה הרצונות שלנו, לא רצון יחיד אלא רצונות בלשון רבים. בהרבה מאוד מצבים בחיים שלנו, יש לנו כמה רצונות בו זמנית, לעתים רצונות הסותרים אחד את השני, ולא רצון אחד ברור.

אחת הסיבות שיכולות לגרום לאנשים לבעיות קשות זה אירועים טארומטיים מהעבר, בפרט אם הם לא טופלו אף פעם. יש כמה סוגים של טראומות שעוברים על אנשים, למשל לאבד אדם קרוב אבל מה שבעיקר נוגע אלינו זה חוויה של התעללות, ובפרט התעללות בילדות. התעללות יכולה להיות בשלושה סוגים, שלושת גרועים: התעללות פיזית, התעללות נפשית והתעללות מינית.

למה אנחנו רוצים לצפות בפורנו? כיון שזה כיף ויש לנו משיכה גדולה לכך. זה גורם לנו ריגוש בעוצמה שאנחנו לא מכירים, זה שואב אותנו לתוך עצמנו ומספק לנו גם בריחה מקשיים והתמודדויות. בנוסף, העובדה שזה כאן ועכשיו ומעניק לנו סיפוק מיידי גורם לרצון הזה להיות הרבה יותר בולט לעומת רצונות אחרים שהתוצאה מהן תהיה רק בעתיד הרחוק.

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמו מבולבלים ושואלים מה בעצם ההבדל בין לצפות בפורנו לבין קיום יחסים עם האישה? אם צפיה בפורנו ואוננות זה נפילה, למה לקיים יחסים מלאים זה בסדר? אנחנו מרגישים באופן אינטואיטיבי שיש הבדל גדול, אבל קשה לנו לשים את האצבע עליו. לפעמים אנחנו אפילו שואלים את עצמנו למה בכלל אנחנו רוצים להפסיק לצפות בפורנו? יש בתוכנו משהו שגורם לנו לרצות להפסיק ואנחנו מרגישים רע כשאנחנו לא מצליחים, אבל מצד שני העולם מסביבנו משדר לנו כל הזמן מסרים לפיהם לצפות בפורנו זה טבעי לגמרי. אז מה באמת ההבדל?

כבר שנים אני נמצא במסלול טיפול מעמיק ונפשי. עוד הרבה ליפני שהגעתי לשמור עיניך וידעתי שאני קצת שונה בבעיה שלי, התחלתי לפתוח את הנפש, להכיר אותה ולהיות קשוב אליה, ובאמת התחלתי לראות שינויים, אבל אותה בעיה לא בדיוק נפתרה, היא גם לא הידרדרה, וגם לא תפסה מקום משמעותי יותר בחיי, היא רק הייתה שמה, מידי פעם, קפצה לביקור, הפילה והלכה לה... ואני מבור תחתיות המשכתי להאמין שיש דרך לצאת מזה, רק שלא מצאתי אותה עדיין.

נפילות זה כואב, אין מה לעשות. לפעמים נפילה אחרי נפילה גורמת לנו כאב גדול יותר בגלל ההרגשה של איבוד שליטה, ולפעמים נפילה אחרי הרבה זמן של נקיות גורמת לנו כאב גדול יותר בגלל התחושה של הפספוס הגדול. כך או כך, נפילות אחרי התחלת התהליך הן בדרך כלל כואבות אפילו יותר מאשר נפילות לפני שהתחלנו, וזאת בין היתר בגלל המודעות שלנו לעצמנו וכן בגלל הייאוש שהרבה פעמים אנחנו מרגישים, כשאנחנו אומרים לעצמנו "ניסיתי כל כך חזק ולא הצלחתי, אין לי סיכוי".

הימים האלו שבהם חג נגמר והשגרה מתחילה זכורים לי תמיד כימים מאוד לא קלים. נכון, גם היציאה מהשגרה לחג והעומס של הרגשות והלחץ לא פשוטים בכלל, אבל החזרה לשגרה מפחידה אותי וקשה לי מאוד. זה לא שאני לא אוהב שגרה, אלא שמשהו בימים האפרוריים האלו של שגרה מאוד כבד עליי.

אשר אבא שלו התחיל לומר "עבדים היינו" הוא עצר אותו ושאל: "אבא אתה יכול לומר על עצמך "עבדים היינו"? אני יכול לומר לך מה זה אומר 'להיות עבד', כי כל השנים הללו שבהם הייתי בהתמכרות הפעילה הייתי עבד, איבדתי את הבחירה שלי, עשיתי בחיי דברים שמעולם לא העליתי על דעתי שאני מסוגל לעשות אותם, אבל הייתי מוכרח לעשות אותם כי ההתמכרות שלי דרשה אותם ממני.

מה כבר קרה אם אמרתי משהו שלא במקום? למה זה גורם לעוד מישהו לחטוף ולבא אחריו לפרצוף חמוץ? ולמה זה מתחיל פתאום להפעיל את מנגנון ההרס העצמי שלי שמדליק את הרעב הנורא לכל שמץ של ריגוש ולתאווה?